איזה סקסאפיל יש למשוררים צעירים?
הם לא מפחדים מן המוות לכן הם עושים
דברים מסֻכנים במיוחד.
הם בודדים מתוך בחירה אישית
שכן איש מן היקר להם טרם נאבד.
איזה סקסאפיל יש למשוררים צעירים?
שכל שיכולים לכתוב עליו
הם הדברים המועטים אשר ידעו
ובעצם לא ידעו בחייהם.
ואין הם נושאים באחראיות למילותיהם
המתפרצים. המתפרצים מהם כמו הורמונים
מתפרצים באון, בכוח רב
שעדין לא למדו להטילו במילים מעטות.
וקומתם זקופה תמיד, וגם שאין לה בגין מה
להיזקף, וגם שהיא בעצם אמורה
להיות שפופה אז היא זקופה עדיין.
איזה סקסאפיל יש למשוררים צעירים?
הם לא זקוקים לרופא. הכאב
לא איכל בהם עדיין. ויש בזאת משהו מפתה
רק עבור נשים מבוגרות, אם בכלל. אבל
האם המלכותית אמרה
שלא לתת להן אז לא ניתן.
אבל גם לא לנערות. בכל אופן,
לא בצורה גלויה לעין או ללב. והלב עדיין ריק
ועתיד להתמלא רק בעוד שנים רבות, אם בכלל.
איזה סקסאפיל יש למשוררים צעירים?
אני רוקד עם בת שלושים ואחת [!]
במסיבה וכל שהיא מביטה בו הן
ידיי הצעירות [השריריות]
ובעיניי איננה מביטה. אין טעם לה
להביט בעיניי. אין דבר בעיניי בשבילה.
אני צעיר מדי בשבילה.
אני צעיר בדיוק, אבל לדברים אחרים
אשר כרוכים בהם ידיים רבות, וצעירות
אבל לא משוררים.
לפיכך היא משילה מעליי את זהותי
המועטה אבל עדיין, זהותי.
צעיר אני וריק ולכן היא מועטה:
מעט סטודנט, מעט קצין, מעט עובד בתחנת דלקים
מרקדים ברדיוס הקרוב וזהותם
היא כל מה שיש לם.
וידיי השריריות הן מה שיש לי.
איזה סקסאפיל יש למשוררים צעירים?
כל המילים שהם אומרים – הן המילים הראשונות
כשאני מצהיר, למשל, ברגע של חולשה:
"הניצוץ האלוהי\כך או כך\אבד לנו\מזמן"
ברור, אני יכול לשאת עליי
את מלוא עומס אי-האחריות המוצהרת
אבל מי שאומר כאלו מילים לא רוצה לנשוא באחריות הזו לבד
ולא רוצה, מאידך, לחכות עידן ועידנים
כדי להיות: פרופסור, או אלוף, או מנהל של תחנת דלקים
שהכוח שנשאר בעיניהם – אותו הכוח. שיכלו להסתכל בו
כבר לפני שנים.
" ..שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה.
החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות;
כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים שוב לחלום. "
[הרצל]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™instinct
