להתחיל מאפ0

בניחוח הקפה בארומת אגוזים,

על איבֵּן גַּבירול פינת דרך ז'בוטינסקי

אני מוצא אותךְ.

יושבת לבד כמו יתומה, אשר הגיעה

לפקוד את קבר אמה דרך קבע.

אני מוחה דמעה ופתאום את נעלמת

מותירה אותי יושב ומחשב ומשחזר,

עוד זוכר כיצד שנעלמת לי פעם

מעבר לפינת אחד הרחובות

ואיך מאז, כל הרחובות בעיניי דומים,

ומאחורי כל פינה את שבה וחוזרת.

העצב כותב את עצמו.