להתחיל מאפ0

מכתב ראשון:

אהובה יקרה, כה עצוב פה.

תמונותייך איבדו

צבען הבהיר

כמו גביש קריסטל שחסר קרן-אור

כמו להבה

אשר חנקוה קירות מאוויר.

מה עצוב פה, לבד, בשבילי

מה עצוב בלעדייך

איתי, יקרה.

אנא ממך, אל תפקיריני שעה זאת

מִצאי אותי כאן,

חִזרי במהרה.

מכתב שני:

אהובה יקרה

לא הפחד

שכיסה את עיניי בלהות,

ומכל תוגתי

לא הצער

הוא שהוריד בי דמעות.

אף לא היה זה כאב

שכה אווה

בגופי אז, למות.

הבדידות השקטה כאן לרוב

היא ורק היא:

הבדידות.

מכתב אחרון:

אהובה יקרה

נאבדה שפיותי

נשמתי

לא כמות שעזבת,

ובעד לחלון

מחשבתי התוהה

נאבדת גם היא אט לאט.

הן רוחי

לא בסוד הרקיע

והגן,

הן גני הירוק –

רחוק כקו אופק

הבושש להגיע

הו יקירתי!

כמה רחוק.