להתחיל מאפ0

כמיהה

כמו זרעים היא.

גדלה לה לאיטה

ומשתרשת.

נובטת

עת פוסק לו

גשם ארעי.

והאושר

כמו הגשם.

מטפטף בכדי.

טיפין טיפין.

ניתז מבין עליו של עץ,

מחליק בעד מרזב ישן.

ולא די בו

לשכך אותות אהבה.

והגשם

כמו האושר -

אינו בר השגה.

מחליק מבעד שפתותיי,

ניגר מבין אצבעותיי.

ואין בפיו תשובה.

אך בשוטפו אותי

מחייה בי להבה.

*השיר הנ"ל נכתב ביום חול קיצי.