להתחיל מאפ0

כך זה כשאני אצלך, בידייך

ישנה תחושה מתעתעת של זהות.

אני רוצה הייתי

כי תידמי אליי.

ואף הינך חפצת נפשך בהידמות.

תמיד ראיתי בך מז'אן

תמימה, בוטחת, שופעת שדיים ותלתלי זהב.

את רצית להיות אהובתי

ואני הייתי הזקן

אשר ליבו אינו מתיר אותו להיות מאוהב.

ורקדנו כמו בטנגו האחרון בפריז -

הראשון אשר מעז ללכת -

השני ימות.

הסוף הותיר בי טעם מר,

תחושה מתעתעת של זהות.

               אני לא אומר לך את שמי. ואת, מצידך, אינך תקראי לי.