להתחיל מאפ0

המראה שלי שבורה.

אני מתבונן בה היטב והיא

אינה מראה.

אני חושף בפניה הלב והיא

מביטה בפנים חסרות הבעה.

כמו של מראה.

אני מסתובב סביב סביב

ומחייך.

להפיג בה קרירות אפלה.

והיא מחזירה בי חיוך מכורכם

משלה.

אני מתעמת בה איתן ויציב

אולם אל מול בהייתה גופי חסר צורה.

יש לה מן כנות ישרה, בלתי-עבירה,

של מראה.

מולה אני כמו רוח, רוח רפאים

שלא מופיעה במראה.

אני בוכה ומייבב

וממרר.

ופניי חסרות הבעה.

ממש כמו של האמא המרושעה.

מראה מראה, מה זאת את אומרת?

מהי בדייתך הזו? מראה לא משקרת.