להתחיל מאפ0

יותר ויותר יוצא לי להסתכל על דינאמיקה בין שני אנשים, ובפרט דינאמיקה זוגית (המסובכת, אולי, מכולן) כעל מערכת של משתנים. נמקד את הדיון שלנו כרגע במערכת זוגית. בהפשטה מסוימת, נוכל לומר שגם מערכת יחסים מורכבת ממשוואה אחת, לה שני צדדים – בן ובת הזוג. בכל צד של המשוואה משתנים רבים ומשונים אשר בהינתנו כולם תספק לנו המשוואה פתרון לכל מצב ומצב.

המשוואה הזו נוצרת ברגע בו אנו נפגשים (ואפשר לומר כי היא גם קיימת אף טרם לכך) וכן היא מוסיפה להשתנות מרגע לרגע. ככל שימצא בידנו הידע להציב במשתני המשוואה נוכל גם אנחנו לחזות בדיוק מסוים את אופייה של הזוגיות הספציפית. אם כך, באיזה ידע מדובר?

הידע הזה כולל את כל אשר מסתתר במחשבותיו של אדם, כמו גם בתת המודע שלו. את מאוויו, את ערכיו, את דרכי פעולתו, את פחדיו, את מגבלותיו ואפילו את טעם הגלידה האהוב עליו! אדם אחד = צד אחד של המשוואה. לכן על מנת שיהיה לך מושג בדבר המערכת הזוגית עליך להכיר היטב גם את האדם העומד בצידה השני של המשוואה – הריהו אתה עצמך, ובסך הכל, השאיפה היא להכיר היטב כמה שיותר את כל המערכת כולה.

בשל כך מוכר לכולנו המצב הראשוני בו עסוקים שני הצדדים במן משחקי מוחות בניסיונם למצות כמה שיותר נתונים על האחר. או למשל, התחושה הזו שאנו מכירים את האחר שנים רבות כאשר למעשה רק נפגשנו – נובעת מכך שהוא כנראה דומה לנו או למישהו שכבר הכרנו בעבר, וכך אנו מגיעים לקשר עם ידע מוקדם של ה"משתנים" הנעלמים הללו.

בהינתנו שני אנשים שווים בידע המוקדם שלהם, אך לא באישיותם, עד מהרה יתפתח ביניהם פער, בו זה בעל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה יבאר את משתניו של האחר במהירות גדולה יותר וכך ידע לחזות את תנועותיו עוד לפני שיעשה אותם בעצמו. וזאת גם אם הוא עצמו איננו דומה כלל לבת זוגתו, אם לנסח את הדברים בלשון זכר.

וכאן הנקודה המכרעת שלי: לנסיוני, ככל שהפער הזה גדול כך קטן אחד המוטיבים המכריעים בכל קשר זוגי – הוא העניין אשר משרה בך האחר. אין זה משנה אם אתם שונים או שווים ומהו הרקע שלכם, בסופו של דבר אם ישנו פער ניכר באינטליגנציה הרגשית בין בני הזוג, זה המוביל – ישתעמם. כל תנועה תעשה צפויה וכל מעשה טוב – מובן מאליו. כל שיחה תוביל לאותה הנקודה וכל מריבה תסתיים באותו מוסר ההשכל. הרי מהו הטעם בלבלות את ימייך עם אדם אשר איננו מסוגל ללמד אותך שום דבר חדש, אשר את כל הוויתו, או לפחות את רובה, אתה מכיל כבר בעצמך. (כמובן, במקרים קיצוניים).

בשל כך מתקיים המצב המגוחך הזה בו אני מחפש אחר זו שתהיה מובנת לי פחות מכולן, אשר את דרכיה לא אוכל לצפות ואת דעותיה לא אוכל לבאר בראשי כמו שאני פותר משוואה. זאת אשר תגרום לי לחשוב בכל פעם ופעם מחדש על כל מריבה שנריב או הבנה הדדית של אהבה ומשמעותה. ואני חוזר ומבהיר – היא איננה מוכרחה להיות דומה או שונה ממני, דעותיה לא מוכרחות להיות כשלי ואין זה הכרחי כי יהיו הפוכות. כל אשר נדרש הוא שלעולם לא אהיה צעד אחד לפניה, או היא לפניי.

אנחנו צריכים לשאוף להיות כמה שיותר שווים. זה הכל.

והעומק הזה, תחום-האדם הלא מבואר - לזה אני כמה. וזוהי כוונתי ב"כוח משכנע", ב"משהו עמוק", ב"אינסופיותו של ים"..

אז הנה. קיבלתם מושג כלשהו, לבטח גדול מן הרגיל, בדבר כוונותיי בשירי (כי אינני נוהג להסביר את עצמי במיוחד).

אם כך, וכדי לא להלאות אתכם יתר על המידה (אם טרם עשיתי זאת) אסיים כאן.