להתחיל מאפ0

בחלומי פרשתי כנפיים

והייתי ציפור מרוטה מבקשת לאופק

מקיני השזור שעל שפת האגם

נתאוויתי לקרקע,

אל בני האדם.

ומכשהקצתי, כפסיעה לפני הנפילה המיוחלת

נגלו אלי פנייך -

כשמתוך או בלא כוונה,

מישירות מבטן התוכח אל תוכי

והן מחייכות מתוך השינה.

אותה השעה נשתתקתי

כי היה לי ברור שבי חלומך

ורציתי להיות שם כל כך

אך ליבי נתמלא, ביקום הלילי שנגלה לי לפתע

על קן מיטתנו הזך.

ואת, מחייכת מתוך השינה

אלי, כמו מתוך חלום, על קן מיטתנו הזך

והיה כי היום יֵעשה חתונה

אומר אז כי אהבתיךְ

הלילה פעם ראשונה.