לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

להתחיל מאפ0


"שירה מבררת דברים מבוררים."

Avatarכינוי:  ™instinct

בן: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

שיחת עידוד.


"יום אחד, אני יודע

אף אם יתמהמה – הוא יבוא."

כשנגמרות לי המילים משל עצמי

אני מסביר לךְ,

יש לי מן הרגל

לצטט את זך לעת מצוא.

 

"על שום דבר ניתן לומר

כי יתקיים תמיד."

את מפטירה. כנגד זאת

נדמה כי אין מה להגיד.

 

אני שותק קמעה, רוצה לומר:

אני נשבע בי כי אוכיח.

"בסוף דבר, תראי. יהיה לי טוב."

כי כשאוזל לי המשפט

אני אופטימי בסוגריים

ואת במן כנות נמהרת

בקול אומרת - "בקרוב."

 

 

 

                                 

 

 

אין זה ממנהגי לדבר על עצמי בחיי, ועל קשיי. כדרך כלל - אני שותק. אך הערב

אודה לכל האנשים אשר עשו תקופה בלתי-נסבלת לקשה בלבד, ואף רכה לפרקים.

אשר היו שם בלא-יודעין, אשר עזרו בלא-כוונה, אשר היו עצמם הנהדרים. חברים.

אני שולח אליהם את כל הטוּב שבעולם ואת כל התקווה.

ובמיוחד לליאת, כי היא קוראת פה. וכי הערב נאה לי להודות לה במיוחד.

 

 


 

 

השבוע הזה יצא אליי מגדר הרגיל בטובו. (ובמיוחד כיחסית לאחרונה)

ובעניין זה אספר לכם סיפור אשר נקרה באוזני ממש אתמול, ואותו אני מעביר כטוב בעיניי.

אקדיש אותו לנערה אחת, אחרת, גם היא מיוחדת מאד.

 

וכך סופר:

 

היה הייתה חיה בדירתה הצנועה שבעיר נערה יפת סבר. רכוש רב לא היה לה פרט לאבן חן נקייה וחפה מרבב. יום אחד התדפק על דלתה עובר אורח וביקש בדבר כתובת בעיר, הוא נראה לנערה לאה ומורעב ולכן בטוּבה הציעה לו להיכנס ולאכול דבר מה. בעודה מתקינה לו ארוחתו נחה עינו על אבן החן, ומכששבה הנערה ביקש האיש והתחנן אליה שתתן לו אותה. נכמרו רחמיה של הנערה על האיש והיא נתנה לו את אבן החן, והוא יצא לדרכו שמח וטוב לב, משוכנע כי במכירת האבן לא ידע עוד מחסור בימיו.

כך חלפו להם שבועות ושוב התדפק לו האיש על דלתה של הנערה. "מה אוכל לעשות למענך?", שאלה הנערה. האיש שם בידה את האבן ואמר: "ניסיתי למכור את האבן, נערה. משוכנע הייתי כי לא אדע עוד מחסור בימיי. אך נערה יקרה, אני מחזיר בידך את האבן כעת בתקווה כי תתני לי בתמורתה משהו אחר הנעלה בערכו. אם תוכלי, אבקש כי תתני גם לי את זה המצוי בקרבך, אשר אפשר לך להעניק לי את האוכל, האבן, ולא לדרוש מאום בתמורה.."

 

וזה קשה. זה באמת קשה להעניק מבלי לצפות ולו לקטנה שבתמורות העולם. אבל זה אפשרי.

זה, אפשרי.

נכתב על ידי ™instinct , 18/6/2008 23:32   בקטגוריות סקס, שירה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פאמי ב-22/6/2008 21:02



68,645
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , שירה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל™instinct אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ™instinct ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)