להתחיל מאפ0

אני אשר ביקשתי עיר מקלט

ועוד מעט. "רק עוד מעט" היו אומרים

יקום סופך

- בינתיים זמן להרהורים.

הסוף.

ומלפני שורת הדין. בהפתעה

היו באים.

לעיתים מתוך עצמו השקט

לעיתים בנקמתם, לוטי-פנים.

עיר מקלט.

ואם אירע. היאך מצאתי לי משכן?

- בלבד הזמן,

יביא נפשי להכרה.

כי עיר מקלט, בהגדרה:

היא עיר זרה.

הסוף.

בנטייתה - נסתרת. ולפי כך, בחיפושהּ

נאבדים בך חייך. מעשיך, ורוצחיך,

(עם קצת מזל) נאלמים הם בחלל.

ועם הזמן נוכח אתה - כי אין הופיעו כלל.

עיר מקלט.

כשזה קורה. (מבלי להסתמך על אחרים.)

אז עיר מקלט, בונה בך גשרים

בידיהּ הקטנות, שלא תיארת, איך עם זמן

מעיר כל כך-כל כך זרה - לעיר משכן.

נו, ואם כי שמך איננו מופיע כאן בשיכול אותיות והטמעה

הרי כי השיר הזה שלעיל ממך שאב הוא את כוחו..

וגם אני. ותודה על סוף שבוע, פשוט. (ולא מסובך)