להתחיל מאפ0

ערב טוב ידידיי הקוראים ויום אהבה יהודי, כשר ושמח.

לכבוד היום התמים והנפלא הזה חשבתי דווקא שיהיה מעניין לפתוח סוף סוף

בשבוע שירי המלחמה שכבר מחכה בסבלנות זה זמן מה,

כדי שחס וחלילה היא לא תחסר לכם יותר מדי..

בבקשה:

ובראש ובראשונה, ללא יותר מדי דעות פוליטיות, ועם רגשות שנאה עזים עוד מתקופתו כראש עיריית ירושליים, ראש הממשלה הלא מתפקד שלנו, אשר הגיע לכיסאו בתחבולות נלוזות, מזל וטיפשותו של שרון -

מכתב ראשון:

אהובה יקרה, כה עצוב פה.

תמונותייך איבדו

צבען הבהיר

כמו גביש קריסטל שחסר קרן-אור

כמו להבה

אשר חנקוה קירות מאוויר.

מה עצוב פה, לבד, בשבילי

מה עצוב בלעדייך

איתי, יקרה.

אנא ממך, אל תפקיריני שעה זאת

מִצאי אותי כאן,

חִזרי במהרה.

מכתב שני:

אהובה יקרה

לא הפחד

שכיסה את עיניי בלהות,

ומכל תוגתי

לא הצער

הוא שהוריד בי דמעות.

אף לא היה זה כאב

שכה אווה

בגופי אז, למות.

הבדידות השקטה כאן לרוב

היא ורק היא:

הבדידות.

מכתב אחרון:

אהובה יקרה

נאבדה שפיותי

נשמתי

לא כמות שעזבת,

ובעד לחלון

מחשבתי התוהה

נאבדת גם היא אט לאט.

הן רוחי

לא בסוד הרקיע

והגן,

הן גני הירוק –

רחוק כקו אופק

הבושש להגיע

הו יקירתי!

כמה רחוק.

בציר הירח מניב שקים של קש.

צבורות שמוטות של אנושות

לפי הקילוגרם.

מטיחים נשיפתם בשקט הרועש

מעלים עשן לבן

כמו עולים באש.

בציר הירח, אימת כל בן-תמותה.

אין ממנו פאות ואין ממנו מעשר

- רק שכחה.

הוא אשר קצרם טרם חזר בם לבקש

מתכלים אט בגפם

כמו עולים באש.

צל שחור של אור לבן

ואין להם דורש.

השיר נכתב בחורף האחרון