מי הזיז את הדגדגן שלי?

וכך היתה מוטלת הגופה משך כל אותו שבוע בדירה הריקה. הדואר לא נאסף ועלוני כרומו מטופשים ומבהיקים גדשו את תיבת הדואר. כשהצטברה על מרבד הכניסה ערימה של עיתונים יומיים מכובדים למראה, מגולגלים כסיגרים בניילון לבן, אטום לגשם, ויבבות נוקבות לב של חתול עלו מן הדירה גם בשעות היום, הבינו גם האיטיים בדיירים שמשהו לא בסדר. הנסיונות לאתר את בעל הבית של הדירה, המשכיר אותה, עלו בתוהו. איך יכלו לדעת שבאותה העת נפש בעל הבית במלון ארבעה כוכבים בקוסטה דל סול, במזג אויר עגמומי שהנקיש לו שיניים על מרפסת השיזוף, בטריינינג כחול כהה וגרבי צמר עבים? האם היו נישואיו ניצלים אם אשתו לא היתה מגלה שהוא נסע לשם עם המאהבת, ולא כפי שאמר לה, להונגריה, בענייני עבודה?) כשהתלונן השכן מצד שמאל, טכנאי המחשבים, שריח רע ומעופש עולה מן הדירה עברו העניינים להילוך גבוה. לאחר ישיבה מאולתרת בהולה שנערכה בחדר המדרגות, עת כבר לא היה ניתן לטעות בריח שעלה מבעד סדקי דלת הכניסה של הדירה האמורה, טילפן מר ברקוב, יושב ראש ועד הבית, פנסיונר כחוש אפור-ורדרד וקמוץ שפתיים, אל המשטרה ואל מכבי האש וביקש בקול קשיש אך סמכותי שיבואו מהר ככל האפשר.

ההם, לקחו את זמנם. ראשונים הגיעו השוטרים, כעבור שלוש וחצי שעות (אחרי שמר ברקוב הוכרח להמתין למענה אנושי בקו החירום 100 במשך אחת עשרה דקות תמימות! ומה אם היה רוצה לדווח על פריצת מחבלים, שאל בקול נרגן את היומנאית האדישה שהרימה לבסוף את השפופרת וירקה "משטרה" אל השפופרת). דווקא מכבי האש, שהמוקד שלהם הגיב בזריזות, איחרו להופיע, הם וכלי הפריצה בערכה הניידת, המרופטת. לבסוף הגיעו, מאובקים משהו, והסבירו שנקראו לסייע בחילוצו של כלב שנאוצר בן-תערובת שבור רגליים מבור ביוב במגרש נטוש.

החתול (דקיקות יללותיו העידה על גילו הצעיר), שללא ספק כבר היה חלוש ומורעב על פי קולו, התקרב אל הדלת מצידה השני כששמע את התכונה הרבה. מעט תקווה נשזרה כעת בייאוש השחור של יללותיו. גבי דלוקה, ראש צוות הפורצים, תפס פיקוד. הוא ביקש מהמוקד בקשר שישלחו לו גם אמבולנס עם רופא (רק רופא רשאי לחתום על תעודת פטירה), כי קשה היה לטעות בריח שהסתלסל כעת סביב סביב בכל חדר המדרגות. ריח של בשר נרקב. מר ברקוב יצא אל כוחות ההצלה ותידרך אותם לגבי הדיירת "בחורה שקטה מאוד, קצת מוזרה, אומרת שלום, לפעמים מביאה בחורים בשעות לא מקובלות, אבל שילמה תמיד ועד בית בזמן". ציון ריגר וגבי התייעצו בקולות רמים שהדהדו בין כל הקומות, האם כדאי לשבור את הדלת או לפרק את הצירים. היתה זו דלת ישנה מאוד ומוברחת בשלושה בריחים, כנראה, מבפנים. הרופא ירד בחזרה לאמבולנס להביא את הטפסים ששכח. בינתיים יצאו אל חדר המדרגות כל השכנים ששהו אותה עת בבית, כי הדפיקות של ציון המפרק את צירי הדלת החלודים היו רמות מאוד, ושררה מסביב אוירה של המולה או של קרנבל, אבל רציני. הנועזים התגנבו במורד או במעלה המדרגות לכיוון הקומה בה גרה רותי ש'. השאר רק דחפו ראש או אף דרך סדק בדלת. הנשים שביניהן השאירו בדרך כלל את השרשרת של הדלת במצב נעול.

לבסוף נפרצה הדלת. גל של ריח שהיה כה נורא עד שאין כל חשק לדמותו למשהו אחר נשפך אל חדר המדרגות, ואחריו דלק חתלתול עלוב, גרום ומבוהל לחלוטין, כפות רגליו הקטנטנות מחליקות בבעתה על גבי המרצפות בעת ששעט למטה. הקהל כולו נרתע אינסטינקטיבית אחורה, אפילו המנוסים והקשוחים שבשוטרים. גם הרופא בחלוק הלבן, ששמו, דוקטור מסאלחה, רקום באותיות ישרות ואדומות על דש כיסו הקדמי, עיווה את אפו בגועל. כמה פנסיונריות מנבחרת הברידג' של השכונה בקומות התחתונות טרקו את הדלת בבהלה. פנים הדירה היה חשוך. למרות שניסו לדחות זאת בדיבורים, כעת התקרב הרגע בו יוצרכו כמה אנשים להיכנס פנימה. לבסוף התארגנו גבי, דוקטור מסאלחה, ושוטר ששמו היה וייסמן אשר הפסיד לשאר השוטרים שטפחו על כתפו בהשתתפות לפני שדחפו אותו פנימה. שלושת הגברים עמדו לרגע על הסף, כמהססים. לבסוף שלח גבי ראשון את רגלו וחצה את הסף. וייסמן ודוקטור מסאלחה באו אחריו. שלושתם גוננו על נחיריהם בכוח בשרוול השמאלי של חולצתם, שהוספג באלכוהול, ובעזרת יד ימין גיששו קדימה בחשכה. אחר כך נבלעו באפלולית הדירה, וכנראה שעירבלו את האויר כשנכנסו, כי גל חדש של ריח, מוחשי יותר מקודמיו, גלש באיטיות והמם מחדש את כל הנוכחים, כמזכיר להם שתמיד יכול להיות יותר גרוע.

וייסמן היה הראשון שמצא את האור. הוא לחץ על המתג, ואור צהוב חישמל את החדר, שלא היה גדול. בקצה החדר היתה מיטה זוגית, מכוסה סדין ארגמני. על המיטה היתה מכורבלת גופתה הכחולה סגולה, הלבושה למחצה, של אישה צעירה. עיניה היו פקוחות לרווחה ופיה צפוד בחיוך קטן, מסתורי, או שמא היתה זו עווית של מוות? גבי הצטמרר. היה נדמה לו שהיא מחייכת אליו. הוא התקרב אליה יותר. ואז ראה בבירור משהו זז תחת הבד של מכנסיה. הוא נרתע לאחור בבהלה גדולה. כמעט קפץ, והתנגש בלסתו של דוקטור מסאלחה, שעמד מאחוריו. דוקטור מסאלחה, שראה את מה שגבי ראה, והבין מה קרה, יישר את משקפיו בזהירות, ואמר לגבי בקול חנוק: "גזים".