מי הזיז את הדגדגן שלי?

ד"ר ביס, מנהל המכון הפתולוגי, סיים את כריך הסלמי האיטלקי שלו וניגב את הפירורים מסנטרו. הוא המשיך את הקריאה בקצב הכתבה אל המיקרופון שבמאי רשלן שכח מידלדל מלמעלה אל תוך הפריים:

"סימני אלימות חיצוניים: סימנים כחולים ישנים בזרועות, שפשוף שטחי שמקורו כנראה בקשירה באזיקים, וסימני הצלפה על הישבן. סימנים אלה נראים לא רלוונטיים משום שהם מוערכים כבני שבועיים לפחות. כבד: של שתיינית. ריאות: גדולות ומרשימות במיוחד. סיליקון: מהסוג השקוף שאוטמים איתו נזילות במקלחת. פיטמות: זקורות. בטן: פירסינג שתלוי עליו צלם פריון גברי מיניאטורי. חוליות הגב: של החמאס. רגליים: מהסוג שהגיע פעם עד הרצפה. ידיים: שרירי יד ימין, ובמיוחד באצבעות יד ימין, מפותחים במיוחד. מוח: לא נמצאו שרידים. טחול: ממולא. קיבה ומעיים: התכולה מרמזת כי המנוחה התקיימה על דיאטה של חומר צמיגי לבן שעדיין לא זוהה, ייתכן שמדובר בדבק פלסטי. אברי רביה: שיער הערווה מגולח וצבוע לצורת לב ורוד. נרתיק: במצב משומש אך תקין, מכיל כרטיסי אשראי וכסף קטן. שפתיים: לנשיקות. אף: סולד. פי הטבעת: גמיש. מין: לא ידוע. לפי כל הסימנים, טוען ד"ר רודלר, מדובר בזכר. מצד שני, הפעם האחרונה שד"ר רודלר הביט בנקבה מן הצד הקדמי שלה היתה רחוקה במיוחד, אולי הוא לא כזה מומחה"

ד"ר ביס סיים את ההכתבה, לחץ על כפתור ה"הפסק" של טייפ הסוני הקטן ומחה את הזיעה ממצחו בכפפת לטקס מלוכלכת. לא היה חם בחדר המתים. מדוע הוא מזיע? עמיתו הקשיש, קווינסי, תחב את ראשו מבעד לדלת המתכת הכבדה. "ביסי, אתה בא לשתות משהו על הבר?" "עוד רגע, קווינסי קשישא, אני רק מסיים פה וסוגר אותה" ענה ד"ר ביס כשהוא חותך רצועות מסקינטייפ עבות עם השיניים ומצמיד אותן מצידי החתכים שביצע. קווינסי משך בכתפיו, סגר מאחוריו את הדלת, ושב אל השידור החוזר. רק אז הבחין ד"ר ביס בפיסת נייר קטנה שהיתה מגולגלת, תחובה תחת לשונה של המנוחה. הוא שלף אותה עם הפינצטה שאיתה עשה גבות לאשתו. מעניין מה זה, הרהר לעצמו. הנייר הזה נדחף בבירור לאחר שעת המוות המשוערת, לפי היותו יבש. לא היה רוק בפה אליו הוכנס. הוא פתח וראה שורות שורות בכתב צפוף, וקרא. תוך כדי קריאה, השתנה מבטו. והנה מה שהוא קרא:

משפחה לא בוחרים (מסקנות ולקחים)

"לעולם אל תצאו לחופשת סקי ותשאירו קרובת משפחה מפוקפקת אחראית על הדף שלכם ברשת. אכן היה פה נסיון מחטף. הפיכת חצר (כושלת). הקרובה (מדי) החוצפנית אף שינתה את הסיסמה וסירבה להסגיר אותה לרותי ש' עד שרותי ש' חטפה את העולל המלכותי ודרשה כופר על חייו. משפחת בורג'ה היא משפחת בריידי לעומתנו, אני אומרת לכם."

"ושלא תחשבו לרגע שרותי ש' יצאה לחופשת סקי בשביל הכיף הפרטי שלה, בזמנים שכאלה. מה פתאום. לרותי ש' היתה שליחות הסברתית פטריוטית (מהסוג של הפטריוטיות שלא מגרדת אתם יודעים איפה). עוד בזמן היציאה בתל אביב, כשהיא אוחזת בסט תואם של תחתונים וביריות שיהלום את בגד הסקי הסגול בוהק שלה, ידעה רותי ש' שהיא תמצא לעצמה נאצי אוסטרי קטן ותהפוך את ליבו לאוהב ישראל (זה קשה מאוד שחלק מהאיברים שלך יאהבו את ישראל והאחרים לא, על זה בנתה רותי ש') וזו תהיה תרומתה הקטנה למערך ההסברה הישראלי. באופן די מצער, אנשי משרד החוץ אליהם פנתה עם היוזמה הרעננה הזו, סירבו לתמוך כלכלית בתוכנית, (למרות שהסכימו לבדוק באופן אישי את כישוריה של רותי ש') וכך מצאה את עצמה רותי ש' לבושה במיטב אפנת הסקי של לפני חמש שנים, משהו שאן ווינטור היתה מעדיפה להתאבד ולא להיתפס לובשת אותו. אבל להבדיל מהעורכת המהוללת, רותי ש' לא היתה גוויה חנוטה. היא היתה חיה! (איזו חיה הייתם רוצים להיות?) מאוד מאוד חיה! חיה רעה. נהניתם? ספרו לחבריכם. לא נהניתם? חבל (על מי שמת) אנחנו כבר ב-2003, השטרודל וכל הזכויות משורמטים לי באופן בלתי הפיך לגמרי"