| 3/2003
 קצתי בחייה של רותי ש'.
ידידים, רומאים, בני עמי (עד כמה מצער שאלה אתם, ולא תריסר ויקינגים חסונים)
הרי שמתם לב שרותי ש' אינה במיטבה לאחרונה (מקרטעת בעצלתיים, אם להיות כנים). הסיבה היא שהטיפוס המפוקפק שעומד מאחורי רותי ש' קץ בחייה החדגוניים כבר מזה זמן מה. עוד זין, פחות זין, רותי ש' מיצתה את עצמה, או לפחות השעשוע שאותו טיפוס מפוקפק מצא בה גווע לאיטו.
כשהתחלתי תכננתי רק תרגילון קטן כזה, אתם יודעים, ניסוי כלים. (הופה, רותי ש' עוברת לדבר בגוף ראשון), ומראש קבעתי לעצמי - עד עשרת אלפים כניסות. מתוך סקרנות טהורה, לראות אם פרובוקציות קטנות וזולות יביאו אותי לשם (לא חשבתי ככה, אגב). אבל הן הביאו באבוהה. אם היה לי כוח להשקיע ברותי יותר, מן הסתם היו ממשיכות להביא. אבל רותי לא גרמה לי נחת אמיתית. ביצירה שלה היה משהו ריק בעיני, כמו בכל דמות קרטונית.
עצוב, לא? לגלות שאפשר לכתוב בדם לבי שירים ענוגים מפה ועד הונולולו, ובסופו של דבר אנשים, כולל אני, תמיד יילכו לקרוא את כל מה שמהבהב "סקס". איך זה שהחלק הכי אינטימי, הכי קרוב של חיינו, הוא גם המחוז שאנחנו הכי צמאים לראות אותו נפרש בפרהסיה, אצל אנשים אחרים?
קשה היה לי להפנים עד כמה ההיפר חשיפה לפורנוגרפיה מקלקלת את ייחודיות התחושה של הדבר האמיתי. את הקסם ואת, ובכן, כן, (אתם חופשיים לצחוק) את המיסתורין שיש בחיבור הזה של גוף ונפש. אני לא זוכרת מתי ואיך הסכמתי או נכנעתי לזילות הזו, ובאיזה מחיר. אני מאמינה שפורנוגרפיה היא עיסוק ממכר ומשחית, כי רף הריגוש של המכור עולה כל הזמן, וזה מחלחל אל תוך חייו. אני לא מסוגלת לשים את האצבע על המקום שבו ארוטיקה מקסימה ויצירתית הופכת לפורנוגרפיה או להצביע על קצות העצבים שנצרבים באימאז'ים השחוקים והשוחקים של התעשיה. הלוואי שידעתי, כי אז היה לי איפה (לרצות) לעצור. אין לי מושג.
הולי שיט, אני מתחילה לנאום, ואני כבר מזמן מזמן לא מדברת על רותי. עזבו.
כאן גם המקום לציין שכל האנשים, הסיטואציות, הפרודיות והבדיחות, בדויים לחלוטין. החברים שהכרתי כאן, לעומת זאת (נפנוף ונשיקה לכיוון נועית וג'רום, בעיקר, שניים מתוך שלושת קוראי הקבועים) אמיתיים למדי. תנו לאנשים שכותבים כאן דברים טובים את הקרדיט: הם עושים זאת לאורך זמן. הם משקיעים, והם מתמידים. והם שווים גם כשהרמה לא אחידה, כי אפילו הלחם כבר לא אחיד בימינו. וכשהם טובים, הם ממש מוצלחים. החביבים עלי מלונקקים ממש פה מימין. ועוד משהו. גם לגרועים יש רגעים טובים. כיף להיות שם כשזה קורה.
וכן, רותי היתה בחורה (עד כאן האינטואיציות של ד"ר רודלר), שמקווה מאוד שלא נפגעו חיות, אנשים, קרובים ובלוגרים במהלך כתיבת בולדוג זה.
כנ"ל אבקש את סליחתו של כל מי שכתב לי וקיבל תשובות שרמוטיליות. הייתי אין-קרקטר, אתם יודעים, זה חייב אותי לשטחיות. זו גם הסיבה שלא ממש עודדתי התכתבויות ארוכות עם רותי. לא בגלל שלא הייתם מקסימים.
לקלקל לכם? לגלות מי היא? לסיים באש או בקרח?
Oh Well
כנראה שאני בכל זאת לכיוון האש (שלא לומר, ביג באנג. אופס, רפלקס שרמוטילי).
המממ.
אוקיי, אז נעשה את זה ככה. מצד ימין למעלה, ברשימות, תמצאו לינקים למיטב הקטעים שרותי ש' לא תמשיך לנפק. עייפות החומר. (וכבר כשקנינו אותו הוא היה מלא זרעים). ומי שירצה לדעת בכל זאת מיהי רותי ש', ילחץ על הלינקים פה למטה.
סיואונרה,
[נהניתם? אני מקווה שמתישהוא כן, גם אם לא היום. בכל אופן, אל תספרו לחבריי]
@2003 כל הזכויות משורמטות לרותי ש' ולטיפוס המפוקפק ההיא. יאללה, בגלגול הבא.
| |
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
