משהו קטן וטוב

ואולי, אם עוד היית כאן היום,

היית מבחין ורואה

שהיום יום הפך מבחינתי להרבה יותר קשה

ויש ימים שאפילו בלתי אפשרי.

אולי אפילו לא היית עוזה אותנו ככה. פתאום.

אני חושבת שהיית גאה בי.

על מי שהפכתי להיות, ועל הדרך  והצורה שסיגלתי לעצמי.

וחבל שאתה לא כאן כדיי לראות.

כי עבדתי כל כך קשה כדיי להשיג, ולהיות

ורוב הזמן על מנת להוות, ושיהיה לכם במי להתגאות.

ולפעמים, כשאני חושבת על זה

אני כבר בקושי זוכרת דברים,

ולא מדובר על תווי הפנים, 

למזלי בשביל זה יש תצלומים ישנים, וכמה הם ישנים.

אבל זו תחושה עמוקה יותר,

שכבר מזמו דיגדגה.

שיום אחד הכל כאילו יחל לדהות עבורי, 

                                                           להמחק,

                                                                  להעלם.