מתגעגעת אליך.
אל החבר הכי טוב שלי. החצי שלי.
יש לי כ"כ הרבה להגיד לך אבל אתה בטח לא רוצה לשמוע.
אתה בטח חושב שאני לא חושבת עליך, או מתגעגעת, או משהו בכלל...
בא לי לחבק אותך חזק ולהגיד לך שאלו סתם היו שלושה שבועות של סיוט, אבל מצד שני בא לי לחבק אותך חזק ולהגיד לך שיהיה בסדר, שנתגבר ביחד.
בא לי לבכות על הכתף שלך, למרות שאין לי כ"כ סיבה, אני זאת שצריכה להיות הכתף שלך...
בא לי לצעוק עליך ולהגיד שאני לא מאמינה למה ששמעתי היום, אבל מצד שני לפני כמה שבועות אני זאת שביקשה שתמצא מישהי אחרת, סתם מישהי.
בא לי שנתמוך אחד בשני בזמנים קשים כאלה, שנהיה אחד בשביל השני כמו שרצינו והבטחנו.
אני יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי. אני יודעת, אתה לא צריך להגיד לי.... אבל תבין אותי. אני אוהבת אותך.
אולי לא כמו שהיינו רוצים, אבל אתה חלק חשוב בחיים שלי, אולי הכי חשוב.
בא לי שיעבור כבר הזמן, ודברים יתבהרו יותר. בא לי שנוכל להיפגש כמו ידידי אמת, לשבת ולדבר. על הכל.
בא לי שתבין שלא רציתי לפגוע בך, או להרוס את מה שהיה בינינו.
אני כ"כ רוצה שתבין כמה אתה יקר לי.
אז תדע שאני באמת מצטערת. אחרי הכל- אולי זה לטובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
