כֵּנוּת

מרוקן הכל

ונשאר פגיע

מרוקן מעצב, משכול

מצחוק מפתיע

מרוקן משמחה, ותקווה ופחד

ונשאר לבד

מחט בערימת שחט

ונשאר עזוב

בודד, מעט מבולבל

ונשאר לחוד

כל השאר שם ביחד בכלל

ונותן לזה להיראות

לכל זה להיראות

יותר טוב ממה שזה באמת

ונותן לעצמי לא לחשוב

כי אולי אני כבר בכלל מת

כי להאחז אין במה

כי העבר כבר קרה

כי העתיד מפחיד

ועם זאת הכיוון היחיד

בתוך אותו עתיד עבר

נגוע בכאב

ולא מוכן לעזוב

כי רעב

רק נשאר לעשות

לאכול את הלב

כי לא בכישרון

וגם לא בתרועת ניצחון

כי לא בהבנה או יוזמה

רק אולי מכוחו של הרגל, אשלייה

יקרה לדרכי פתרון

והכל יתבהר פתאום

תתגלה אז דרכי בשנייה

מצמוץ עין, אדמה פורייה

זה אותו יום ראשון

שהיה פה תמיד

זהו יום אחרון

הוא העיד