לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כֵּנוּת



Avatarכינוי: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

10/2009

(חוסר) תכלית



כשנולדתי אלוהים קשר אותי בקשר גורדי בין שתי קצוות בלתי אפשריים.
מצד אחד הוא נתן לי את הרצון לשנות את העולם, להשפיע, לנתח ולבקר . מצד שני נתן לי את היכולת לחזות ביופי של הבריאה, בקשר בין הדברים, בחוסר הצורך או אולי בבזבוז שבניסיון לשנות. משום שהדברים נשארים כפי שהם ממילא.

למה הוא עשה את זה?


חוץ מזה הוא הקנה לי מס' תכונות לא שימושיות בעליל: פרפקציוניזם, נבדלות, קמצנות, תאוותנות, התבודדות, חוסר סבלנות וביטחון עצמי, פחדנות ומודעות עצמית גבוה מדי.

ולמה?
למה לא? מישהו הטיל קובייה בעלת אלפי צדדים, מיליוני צדדים. ומשהו יצא. תוצאה חסרת משמעות של מזל שנראה בעינינו (בני האדם) כגורל ותו לא.
ואולי זה לא כל כך רע אם אתה לא מצפה לגדולות. כמה נדיר הוא האדם בעל לב או ידי זהב, בעל יכולת מתמטית או אתלטית יוצאת מגדר הרגיל, כמה נדיר הוא רב אמן בתחומו, המהטמה גנדי, בודהה, ישו? בהחלט נדיר.


אנו בני אדם פשוטים לא יכולים שלא לחלום על כל אותם דברים, גורלות, מזלות וכוכבים. אך סביר יותר שנמצא את הקסום, הנשגב, המיסטי בדברים הקטנים.
ברגעים המפתיעים שבשגרה, בהתאהבות הלא צפויה, בקבוצה אותה אנו אוהבים או באותו הדבר אותו אין אנו מבינים, אך משתוקקים להבין.
הכי מפתיע זה לגלות משהו שלא ידעת על עצמך. בטח במישור הרגשי.


אפשר לראות בכתיבה שלי את ההתרחקות שלי מעצמי, את חוסר הקיום שלי בגוף, את ההשלכה של כל דבר עצמי על עולמות אוניברסלים, אבסטרקטים של ראיונות.
לא הדבר הכי בריא (צריך להתמיד עם המדיטציה).
אני שומע מוסיקה בעת כתיבת מילים אלו, מוסיקה מעוררת השראה. הרעיון הוא לכתוב מהלב, מרגע. רק את מה שמרגיש נכון ואמיתי עכשיו. (בלי מוסיקה קל לא להרגיש).


וכך אלוהים, או אם הייתי אינדיאני, הרוח הגדולה יצר יצור לא מושלם שנראה שתפקידו העיקרי לאורך חייו הוא לתהות בנושא עצמו ולשאול למשמעות ותכלית הבריאה המוזרה הזאת מלכתחילה. יצור במשבר תמידי, במצב גבול אינסופי, רגל אחד ים השנייה יבשה. ראשו כלפי חוץ נשמתו כלפי פנים. לכאורה מטריאלי אך למעשה חסר מהות. מתכלה, סופי ואבוד בתוך מערכת בלתי מובנת של חפצים, דוממים וזזים, נושמים ושעוברים פוטוסינטזה באותו עולם שנידון להשמדה בדיוק כמוהו אם בעוד 100 או 1,000,000,000 שנה.
























טוב גם כתיבה כבר לא מספיקה.







נכתב על ידי , 2/10/2009 23:17   בקטגוריות **prose, *פסיכולוגי, **כמעט רגע שיא, אלוהים, אני, גורל, מסע, מקרי בהחלט, *פילוסופי, חופש  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



11,718
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחייל בדיל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חייל בדיל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)