כֵּנוּת
|
| 2/2010
ממלכת קפור
כמו עלה ברוח ברוח כפור כמו חלון פתוח זיכרונות עטויים שחור
כמו פחד מוות כמו אסון גדול כמו אבל שמיים כמו עורב אפור
בסוף החורף ברגעים של סתיו הקור מכה בעורף זיכרונות אכזב
נפל משמיים או איקרוס שלי נפל אל המים כחולים משני
אבודים בשלכת בהמון אנשים עירומים מלכת על אדמת טרשים
ביום כמו היום ביום מקולל יום אבל יום שכול סעודה לטיפשים
זיכרונות ישנים עטויים קורי עכביש הברות מקוטעות חסר נרטיב
כן כבדות הן כולם כן כבדות המילים רק העצב נותר ממלא הוא את כל הכלים
בחיים לא שלי שמא חייתי אותם בכלל ממלכה אבודה בלי מפתח נאבדתי שם נעלם
ממלכה עצובה מבודדת דרקונים מכשפות ושדים ממלכה קודרת ממלכה של ילדים
ורק עוד פעם הקפור הוא בא לקחת ואותו קצה חוט שם האור נעלם לו כאילו בפחד
ועומדות להם דום הדמעות ואיתם גם עומדות רגשות רק לא להיות

| |
|