כֵּנוּת
|
| 9/2010
לילה ללא ירח - להיעלם
נולדתי חמש ימים לפני לילה ללא ירח. זאת אומרת כשירח מתמעט או נסוג אם תרצו.
בדומה לאותו ירח קטן ונעלם גם אני מבטא בחיים שלי תנועה דומה.
זה די פשוט. בשבילי לעשות, לקרוא, לדבר, לפגוש, לעסוק זה דבר נתון, ברור מעליו...
אבל כל אותה פעילות מרגישה חסרת משמעות בסופו של דבר.
איכשהו בסופו של יום הדבר היחיד שמרגיש אמיתי הוא לעזוב הכל, לפרוש, להיעלם.
הדרך היחידה להגיע לשלווה, להיות שלווה אם תרצו.
במידה מה הרצון להיאנות חופף הרבה דברים שאני עושה.
כמו למשל קריאת ספר המתים הטיבטי כבר כשהייתי בתיכון, שהוא מן הסתם עוסק במוות ומנסה להסביר אותו.
או פרישה למנזר, או ניסיון להבין דברים בלתי מובנים כמו אנשים או דעות פוליטיות (על תנסו אפילו).
דתות רבות גורסות שאיך שאנו חיים את החיים יקבע את הגורל שלנו.
את הדין אחרי המוות, בעולם הבא, גלגול הבא או זיכרון בן האלמוות של מעשים והישגים.
אך עצם העובדה לא משתנה, כולם מתים בסוף. והאם יש באמת טעם להתכחש לזה או למצוא קיצורי דרך?
את התשובה לזה אני בטח לא ידע ומודה באשמה שגם אני זקוק לאותם Loopholes מדי פעם.
ועדיין כך או כך, במקום לעשות הרבה רעש סביב מה שלפני, מופע אורות סביב המשחק המקדים למה לא לקבל את הסוף כבר עכשיו?
אני לא קורא להתאבדות המונית, רק להפסקת ההכחשה, וכמובן שתשקלו את מה שכתוב בפסקאות הראשונות של הודעת הבלוג.
בסופו של דבר המרדף הכי חשוב בחייו של אדם הוא אחר משמעות. (סובייקטיבית ככל שתהייה).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: