מוות
זה מה שנשאר.
או עבר.
לא יודע.
אם היא עדיין קוראת פה.
אם היא אי פעם קראה פה.
היא קרעה.
ועוד איך היא קרעה.
את הלב שלי לגזרים היא קרעה.
לא מצליח להדביק אותם היום. לא מצליח למצוא אותם.
בטח לא ברגעים כאלה. של התפכחות.
מהנורמליות שאני משכנע את עצמי שאני חיי.
מקניות, עבודות, חברים, תכנונים, קיץ, בלוג.
צוחק.
ספק צוחק, ספק בוכה.
לא.
לא צוחק.
בוכה.
.
..
...
...
..
.
והיא צודקת.
אנחנו לא מתאימים, ואולי מעולם לא התאמנו.
אבל עד כמה זה בכלל חשוב?
באהבה.
עד כמה זה בכלל חשוב להיות מתאימים?
אתה פשוט מאוהב וגודל לתוך זה.
אתה אוהב וזה גודל עלייך.
אוהב ונעלם.
שקט.
חסרונות, פחדים, היסטוריה, עתיד לא ידוע, שנאה עצמית, בלבול, גועל,,,
מוות.
פשוט נמאס.
נמאס מהכל.
הכל נעלם.
רק חזרה לאותו שקט.
לדממה.
להפסיק הכל.
...
...
...
...
...
...
...
...
...
...
...
...
...
...
נקודות
מסך לבן לפני ומוסיקה ברקע
וזהו נגמר
אני אמור להמשיך הלאה
צריך להמשיך הלאה
חייב להמשיך הלאה!
אני לא יודע מה יקרה אם אני לא ימשיך
ולעזעזל עבר כבר חודשיים מאז שנפרדנו. ומה?
הכי בריא להמשיך הלאה
לא רוצה להמשיך הלאה
מסרב, להמשיך הלאה
חולה אהבה בן 25, סטודנט מובטל, בלי עתיד ובלי כסף
............................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: