[1]
שמיים תכולים
אופק אינסוף
לעצור את הזמן
איתך
קרוב
שלוש ימים של שקט
חופש מהכל
על האי הזה
קילומטר מהחוף
האופק קרוב
אילו גם יום אחד
מה טוב
מי מלח
ואויר כמו קריבי נישא
טבע קדום
בתוכנו נמצא
גועשים רגשות
העלים נידפים
אינסוף ריחות
מאיתנו נודפים
רוחות מאחורי מפרשים
וכל רגע הוא דבש
וכל רגע מתוק
נעשה הוא עכשיו
כמו תינוק
כמו שרק בסרטים
כל רגע מרגיש רחוק
אני ואת מתחלפים
בינות ירחים
בין שמשות
עליות ירידות
הכל שווה את זה
איתך להיות
מרחבים נפתחים
חלומות
נהפכים לזכורים
נופים ממסמרים
הגוף שלך על שלי
החיים נגמרים
יום ראשון אינסופי
יום שני את איתי
וביום השלישי
מועקה
מַראַה לנו
יש כאן משהו אמיתי
חזרה לחיים
משפחה
זה בטח כולל הורים
עבודה
קו התפר
מציאות מחשבה
הפסקה זיכרונות
ומזכרת יחידה
מתוך כיס החולצה
תמונה
[2]
נאים לקראת הסוף
סגירת הקשר
נעים לקראת הסוף
לא משנה מה
נשאר הרוך
נסגרים נפתחים
רואים אחת את השני
מתרחקים
ושוב מתחלפים
אני בוכה ואת
עם מגבונים לחים
מידת הרחמים
היא לנו אל
מזעור פגיעה
היא על בהונות והוא זוחל
עוד הזדמנות לחוש
להתנצל
מצב חדש
להסתגל
בסוף על התחלה
שוב מדברים
נזכרים
באותם שלוש ימים
רק לא
אי אפשר
נאבדים
עוד פעם נוגעת
הבל פיך באוזניי
לחלוחית על שפתיי
מתכרבלים
כמו זוג צבים
באותו שריון מתכנסים
באותו בית דרים
מהעולם מתחבאים
שוב נעלמים
שוב קטנים
הרוח בשיער
ושוב מראה של ים
עם מישהי אחרת הפעם
ואת איתו
רחוק
אי שם
מספרים על זמנים
על עיתים
שלא יחזרו
זה בלתי אפשרי
אבל עדיין מדברים
בָלֶבַד נזכרים
אחד על השני
לא ממהרים
הפסקה בשיחה
כמו בדיקת ראייה
עיוורון רגעי
החיים נמשכים
הצורה
נמשכים את
נמשכים אני
הוויה
שלוש ימים
קילומטר מהחוף
שלוש לילות
אינסוף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: