מס' הימים שקדמו לזה הנוכחי התאפיינו בחוסר שקט מופגן מצדי מלווה ברגעי סטואים של קבלת
הגורל. כמו מי שפיר – גם הגורל שפיר, ומה שעולה חייב לרדת – בסוף זה נופל.
מוצא את עצמי נאבק עם אמונות תפלות מחלחלות, חציים סיפורי סבתא, חציים השני מבוסס
על מחקרים מפוקפקים של 'שכנוע בשפת גוף' ו'איך לרכוש חברים' והשארית חסרי מקור
סביר שאני יכול להצביע עליו – אולי חלב אם. אבל זה לא העיקר, גם שבמקרה של הנושא
הנוכחי העיקר הוא התפל והתפל הוא העיקר. ובכל
זאת אם לרדת מהמישור התיאורטי ללב הבעיה אולי אפילו יתמזל מזלי ויתגלו בפניכם
הבנות חדשות בנוגע לחוויות ישנות, הסברים לדברים לא ברורים שנמצאים רק מעט מאחור.
אמונה תפלה ראשונה: (קשורה לאסטרולוגיה או סתם לחכמים סינים שחיו יותר מדי)
יש זמנים טובים לפעול ויש זמנים לא טובים לפעול. למשל לילה ללא ירח זה זמן מצוין
בשביל לא לעשות כלום או אפשר גם לנצל אותו בשביל לשקר, או חלילה, לגנוב משהו (רובין
הוד מישהו?). בליל ירח מלא לעומת זאת קורות יותר תאונות דרכים, מדווח על יותר
תקריות אלימות, דברים באים לסיומם ההגיוני - הכל פתוח. ביום הכי ארוך בשנה כדאי
לעשות תוכניות גדולות לעתיד בעוד שבהכי קצר כדאי להיות רחוק מהבית, אם עדיפות לטבע
או מוקף חברים.
יותר פשוט מזה, יש ימים שאתם מרגישים בלתי-מנוצחים, ואולי זה מה שאתם באמת – לפחות
עד סוף היום או עד שאתם מפסיקים להיות בלתי מנוצחים. ויש את ההפך, הכל הפוך ואתם
הפוכים, שום דבר לא עובד ושום דבר לא עוזר לשנות את זה. You're jinxed באנגלית צחה או מקוללים
בעברית עתיקה. אבל גם זה חולף. 'הכל חולף' - בלשון הפתגם הישן, 'גם החיים' - מוסיף
בצניעות עבדכם הנאמן.
ועכשיו למשהו שרק חשבתי עליו, חדשנות בתחום האמונות התפלות : אמונה תפלה II
טלפונים, מיילים, הודעות סמס ותקשורת בין אנשים בכללי,אפילו לפגוש חברים במקרה. באותה
מגמה של זמנים טובים וכאלו טובים פחות ניתן רק לעצור ולחשוב שכל אותם אינספור
גורמים שאי אפשר באמת לכמת או לשים
עליהם את היד מצטרפים יחדיו ורוקמים מזימות לאפשר ולסכל תקשורת בינינו לבין אנשים
אחרים, בינינו לבין חברים. אני לא יכול להדגיש מספיק כמה פעמים הרמתי טלפון לחבר
או לידידה בזה אחר זה וכל אחד היה עסוק בשלו: עובד, יושן, בפגישה, או סתם מסנן, כבר יחזור אליי מתישהו... כולם,
כולם בבת אחת. ואז חלפו להם שעתיים שלוש ופתאום על הנייד שלי שנמצא במצב שקט בתיק (הספקתי
להתייאש) נרשמו 3 שיחות שלא נענו 2 סמסים והודעת what's up אחת. כולם בהפרש של רבע שעה אחד מהשני! איך
לעזעזל אני אמור להסביר דבר כזה?
או, דוגמא אחרת, שמתכננים
לצאת לבילוי ונראה שיש אלף ואחד גורמים שקמים יחד כדי לעצור את זה ואנשים מתחילים לוותר
על הרעיון. טוב ויפה, רק מה? בערב של אותו יום אני מגלה שפתאום השתנו תוכניות לכמה
אנשים בו זמנית! ועכשיו דילמה חדשה: איזה בילוי לבחור אחרי שעשית תוכניות לרבוץ
בבית מול הטלוויזיה. אני לא צוחק, זה קורה לי על ימין ועל שמאל לאחרונה.
אבל זה רק אני? אם כן תגיבו לי שאני אדע. ואם לא אז יש לכם סיבה עוד יותר טובה
להגיב. סופו של יום, 'צרת רבים חצי נחמה'.
ולמשהו אחר. פגשתי השבוע את ידיד קרוב – חברה טובה. אצבעות
ידיה היו מנומרות כאילו צולקו ביד אומן קעקוע מסורתי מאי כלשהו באוקיינוס השקט. היא
טענה באופן לא מתחייב להיותה חפה מפשע וייחסה את הסימנים המוזרים לאילוצי חיים שונים
שכביכול יצרו את המבנים הסימטריים לאורך פרקי אצבעותיה. עבודה זמנית כזו או אחרת
בעלת שכר שאמור לפצות על אי הנעימות. אני רק חייכתי.
'''
נאוקו, ילידת יפן ובוגרת בצלאל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: