בתגובה לחברים שלי שהחליטו לשרוף את כל מה שהם כתבו ולהתחיל לחיות את החיים שלהם באמת
אין דבר שיותר מתחשק לי עכשיו מלשרוף את החברים שלי ולהתחיל לכתוב את מה שאני חושב עליהם באמת
גס
בניגוד ל"דפוק וזרוק", "לא התקשר אליי שבועיים אחרי שעשינו את זה", ו-שאר תלונות טוענות של המסך הקטן.
תשכבי איתי ואני יאהב אותך לנצח.
עדין
את שאיתך אני אוכל להיות מסכן, ביחד או לחוד. את שאיתך אני אוכל להיות כואב, ואפילו עדיף מזה- בוכה. לך תהילת עולם. וליבי על שרשרת סביב הצוואר.
קצת יותר
אף אחת לא מסתכלת על העיניים העצובות שלי.
אף אחת.
to do list: להזמין זונה לדייט. אם היא תסכים אפשר גם לוותר על הסקס
בשנתיים האחרונות אהבה, ואפילו פחות מזה, חיפוש קשר מתחיל יותר ויותר להיראות לי כמו משחק רולטה עם רמאות מצד הקזינו או רכבת הרים בלי בלמים, משהו חסר חוקים וגרוע מזה חסר מוסר והיגיון. הרי זה לא מה שאנשים רוצים בסופו של דבר? תמיכה, חיבה, לחלוק-לשתף, קצת עירום, קצת צמיחה, אישור חברתי, לשכור דירה ביחד, אולי איזה חתול או דג זהב?
אני צריך להפסיק לחפש
Hydrocephalus