כֵּנוּת

אחרי הסקס
להרגיש את הרוח הקרה על הגופות העירומים שלנו
על חוף הים בלילה
יום קיץ

והכל נמוג מאחורינו, נעלם עם הרוח הקרה.
כל הדברים הלא חשובים נמוגים; המשפחות שלנו, העבר, התיכון שלך, הקורסים שלי באוניברסיטה, הכסף שממילא לא היה, ואנשים שקשה לאהוב ולא ברור עד כמה הם אוהבים בחזרה.
רק הרוח, ושארית הניצוץ בעיניים שלך (שארית הפליטה שלי בתוכך)

זה חוף ים מצומצם בסה"כ, 200 על 60 מטרים המשתרעים לרוחב. כל מי שנכנס יוכל לראות אותנו, לראות את השמיכות הדקיקות שעוטפות ונערמות מעלינו. במחזורים של 5 דקות אנחנו מתהפכים, פושטים-ולובשים את השמיכות, מתלטפים-נאבקים תחתם ומעליהם, כמו מחשש שלא להיחנק, או חשש שלא לאבד את חום הגוף בלילה.

לופת לך את היד, מאיים כאילו אני לא עוזב.
את מנערת את שלך, מתחילה לסתור לי.
{מה שעשית כל הזמן הזה - ילדונת - סתרת לי בגוף וסתרת אותי בשיחה}
אני מתקרב אלייך תוך כדי לפיתות וצביטות, את מתרחקת בפנים חמוצות. נעלבת-כועסת-זועמת   את עשויה   תרעומת-פחד-חֵיְמַה   ברגעים אלו. נלחמת בי כמו איילה בלפיתת ברדלס בצוואר שלה, מעיפה בעיטות לפה ולשם, צועקת, גופך החינני פועל במלוא העוצמה.

לי לא אכפת. כבר השלמתי עם העובדה שאני עלול ללכת לכלא, הכנתי נתיב בריחה, נשאר רק להוציא תוכניות לפועל, לבדוק עד כמה זה יעיל באמת.

{{{-}}}

אנחנו ממשיכים וממשיכים אבל בסוף את שלי.

בסוף כמו תמיד את שלי. הגוף מכוסה בשריטות, סימנים אדומים וכחולים מהפעם שעברה, שקעים כאילו לא טבעיים ועצמות בולטות במקצת.
אבל את קרובה אליי, מונחת כמו תינוקת בזרועותיי, ה-frame של הגוף שלך עכשיו מקופל לתוככי. את אומרת שלא אכפת לך להישאר ככה לנצח כאן ועכשיו על החוף, שמעולם לא אהבת כמו עכשיו, ושאף פעם לא היה לך מחשבות כאלו. היד שלך עוברת בעדינות דרך השיער שלי, פורעת אותו ומחזירה למקום. הגוף שלך עכשיו נצמד אליי כמו חבל לצוואר בהוצאה להורג. הנשמה מטפטפת דרך קנה הנשימה בצורה של דיבור רך ומתוק. ומגע עורך העדין, שנרתע קמעה בכל פעם שאני מתקרב, נודף ניחוח דק של רוח נעורים, ניחוח דק של אושר. העיניים הם מראה לנשמה למרות שכרגע הם צלולות-עגולות. והשקט? השקט הוא אינסופי - לא ניתן למדידה.

                   }{