כֵּנוּת

אנשים מהמנזר,

אנשים במנזר, 

והפעם אני פונה לכריכה האחורית של יומן הכיס ומסתכל על שמות של אזרחים אמריקאים מן המניין, זקנים וצעירים, נשים וגברים, בעלי green card ובעלי אזרחות זרה וקורא את התיאורים. גם בכריכה הקדמית יש תיאורים של אנשים. כריכה אחת לא הספיקה.

אלה הם האנשים שעשו את הנסיעה שלי, לא סתם מצאתי לנכון להקדיש להם מס' שורות במחברת- יומן הזה ולספר איך הם השפיעו, נגעו, השאירו בי משהו. בין שעשו זאת ביודעין או שלא, לא סתם בחרתי לרשום דווקא עליהם, ועכשיו אני קורא את התיאורים. כמעט חמש שנים אחרי.

מרק לנקסטר- מזל גדי. לקראת נזיר בכיר (היום כבר כן). ברח לשבדיה כדי לערוק מויטנאם בסוף ה-סיקסטיז. לא בא מוכן וכמעט מת מרעב ומקור. בסוף מצא עבודה וחַבֶרה לאחר לב שבור, בטח בלונדינית.

כל הזמן בתנועה, חסר מנוחה אבל רגוע וחכם. מדבר המון. לֶב של בנאדם, באמת שאין דרך אחרת לתאר אותו.

3>

היה לי איתו אחלה Dokusans (שיחות שבועיות) - בנושאי תרגול, חיים, ושאר ירקות.

שיחה אחת על פגיעות בחיים. "אתה רוצה להיות חזק אבל 'יותר מדי חזק' זה כבר אטום, זה סגור. חייבים להיות רגישים לפחות איפשהו - אחרת קופאים". זה לא היה במילים האלה אבל המסר עבר.

דאייגקו רומיי - בשמו היפני. זנח את שמו המערבי אחרי שקיבל הסמכה מלאה ל-זן במנזר ביפן, ארץ בה העביר 30 שנה מחייו. פאקינג 30 שנה!

עובדה מעניינת היא אבא שלו, שהיה מיסיונר באותה ארץ. הו הו הו - צחוק הגורל. ככה הוא הגיע לשם בגיל הצעיר של 11. התאהב בארץ בשנות הנעורים המאוחרת כשקרא ספרים על אומני קליגרפיה יפנים.

רזה, גבוה מאוד, נראה מפחיד - 'בר מינן' היה מתאר אותו היטב אבל בעל דיבור רך וחיוך אנושי שמשדר שקט, צניעות, ביטחון. מתרגם ספרים מיפנית עבור ארגון סוטו זן העולמי. נראה כמי שמתקשה להסתגל מחדש לחברה מערבית אבל טוען שאין לו כוונה לעזוב.

יום אחד שאלתי נזיר שבא איתו איך אני יכול להגיע ליפן. הוא אמר לי "פשוט תבוא, תגיע למנזר. משם הכל יסתדר". לא האמנתי לו אז.

Video

רֶן, רנשין - מזל שור, מכינה עוגיות, שייכת למנזר green gulch שבפאתי סאן פרנסיסקו- מנזר החווה.

אשה חזקה ורגועה שתמיד נחמה אליי (ולכולם). איכשהו מזכירה באופי את אמא שלי (אותו מזל, וגם דומות במראה משום מה). תמיד מוצאת נושאים לשיחה בטבעיות ובענייניות. קיבלה חניכה לזן מאב המנזר ב-green gulch, סטיב סטוקי.

ויקי, ויקטוריה אוסטין - בטח מזל טלה (בזמנו חשבתי שבתולה). יש אנשים שכל כך מעייפים אותי שיוצא לי החשק לשאול.

מורה ליוגה מעצבנת, אם כי מנסה להיות נחמדה- ואולי בגלל זה. כל הזמן מנסה לתקן לי את ישיבת המדיטציה ואפילו מוצאת פגמים בהליכה שלי. למדה ביחד עם גיל פרונסדל, האיש שבזכותו הגעתי למנזר בסאן פראן. בסה"כ היא דמות סמכותית וחשובה במנזר מעצם היותה מורה רבת שנים במקום. ניסיתי להבין מאיפה הכבוד הזה שאנשים חולקים לה אבל כל מה שראיתי זה חוסר יחודיות והתעסקות בקטנות.

זה לא אומר, כמובן, שהיא בנאדם רע או משהו. וחוצמזה, נסתרות הם דרכי העולם הזה, או לפחות ממני.

המוֹרָה שלה בלאנש הרטמן אמרה לי פעם ש-2/3 מהבודהיסטים בארצות הברית הם ממוצא יהודי. החסרתי נשימה, לא רק ויקי אוסטין.

ג'ינה - מזל תאומים, אופק בבתולה (הבחורה עשתה שעורי בית). ניחשתי שהיא בת 29 אבל היא בת 46.

עבדה קשה כל חייה במקצוע שרכשה עוד בצעירותה בקנדה - נַגַרית. רגועה, נחמדה, שלווה, עברה ממקום למקום כל חייה וגם חייה בטבע. אשלי רמזה שהיא לסבית (אכן כן). התייעצה עם אסטרולוגים פעמיים בעברה, וגם אני עשיתי לה מפה (חינם. הלו? זה מנזר פה אנשים...).

<<לב חם והרבה אדמה>>

בזכותה היכולת שלי לאכול במקלות סינים השתפרה פלאים.

בהערת צד/ עכשיו מתברר - כל הבנות שאני פוגש ומתקרב אליהם רוצות להיות נגר. אז בחורות, אם יש המתלמדות בעץ מבינכן תשאירו הודעה :) 

.

העיניים שלי כבר דולפות מרוב שהייה מול המחשב, אז חלק ב' של הפוסט יעודכן בעוד כמה ימים.

\*/

/*\