כֵּנוּת

אולי באמת הגזמתי.

המחוות, הנשיקות, הרוח.

הרי את יודעת שאני מנסה לחיות בסיפור אגדה. ליפות רגעים פשוטים במשהו נוסף, כמו לפזר אבק כוכבים על מדרכה ברחוב.

ולפעמים אני נכנס לסיפורים האלו שאני ממציא יותר מידי ואז בגלל שיש כל כך הרבה "לנסות" אי אפשר פשוט להיות.

זה חלק ממה שקרה.

בהתחלה היה כל כך טוב. לפני יום ראשון ההוא. דברים היו פשוטים יותר.

אני חושב שאת יכולה להסכים איתי לגבי זה.

לפני שיצא לנו להכיר אחד את השני כבר אני לוקח את זה למקום אחר. פחות טבעי. יותר רשמי ומחייב. למרות שאני אומר שהבחירה בידייך אני לא נותן לך בחירה כי הבחירה שלך היא יחסית למרחב שאני נותן לך.

אביר על סוס לבן לא מאמין במערכת יחסים בין שוים. 

ואני נשאר טועה.

טועה אם זה הכל קרה מהר מידי ושרפתי את עצמי לפני שהספקתי לחמם משהו חם לאכול.

טועה אם כדי לקחת צעד אחורה (ואני יודע שאנחנו יכולים) ולהתחיל שוב בשלשיה.

טועה כי עד עכשיו אני לא רוחץ בנוכחות שלך (ושלה). 

מחייך כי אני מסוגל לצחוק על עצמי לאורך כל התהליך הארור הזה.

והוא. הוא בן אדם טוב. ואני ישמח אם תהיו ביחד.

אבל גם הוא דמות שאת ממציאה לעצמך. בדיוק כמוני. בן אדם.

עניינים לא סגורים נסגרים רק בינינו לבין עצמינו.

וגם אם התהום שנפערת בינינו רק תתעצם.

תודה לך שהסכמת לגלם את האהבה בסרט שלי.