כֵּנוּת

היום הזה רק הוכיח לי כמה אני מעריך פשטות.

מצאתי את עצמי מוקיר את הרגעים בהם אני חולק מילות חיבה, חיבוקים, נשיקות ושאר מנעמים עם יקירים לחיים.

בצד השני מצאתי את עצמי מקלל רגעים אחרים בהם הייתי לבד.

וכבר לא אכפת לי לדעת, להוכיח, לראות, לנסות ולבלות אני רק רוצה להיכנס לתוך האהבה ולישון.

לפני שנתיים בדיוק הייתי חדור מוטיבציה להתנסות בחווית החיים וכל הפחדים נראו סתם כאבנים לצד הדרך.

שנה אחר כך הסערוריות פחתה והפכתי ליציב יותר, פיתחתי יכולת הערכה בין המצב הפנימי שלי לנסיבות ולמדתי לפעול מתוך שיקול דעת.

ועכשיו ללא הדחף להתחיל ועם התחושה המובנית של האיזון אני מחפש מישהי שתבין אותי ותהייה איתי.

פעם ראשונה מזה אי פעם שיש לי מחשבות על לעזוב את הקן. למצוא עבודה. לשכור דירה של חדר אחד בו נוכל לשכב. ביחד.

אני אאחל לעצמי לא לפחד לאהוב. לאהוב עד הסוף.