על התאומה. ההיא שדומה. ידידה טובה, ישנה.
שחקנית שובבה בחצר ריקה
מחפשת הרפתקה בעטיפה יפה
היא שיחקה במשחק שרק אני מכיר
חשבה שלא רואים אותה מאחורי הקיר
אותו קיר שהוא בעצם בלתי נראה
בראש שלנו הקיר הזה
חלקנו הרבה מתוך המעט שהיה
לא השארנו חלקה אחת טובה
התמסרנו בכדור מאחד לשני
אדום ואפור בעולם דמיוני
לילות וימים מדברים, משחקים
מחכים
אבל אז ניסינו להפוך לקבוצה
והידידות היפה שהיתה נהרסה
בגלל איזו סיבה לא ידועה
או מבוכה חצי גלויה
ניסיתי אותה לתפוס מאז
אך החורף בינתיים הדביק את הסתיו
על החתולה הרעבה. ג'ינג'ית ועצובה.
דמעה על לחייה
חיוך על שפתייה
קוראת בשמי עכשיו
ואני מאוכזב
יודע שאני כפתיון מאוהב
נידון לשבור את ליבה עכשיו
הבכי הופך לחיוך
והחיוך מלוח מדכאון שוב
אני שמח
והיא עצובה
רוצה בה המון
היא לא מרשה
מדברת בקול
רוצה את השקט
מתי נהיה ביחד ללקט
ואני
אני איך שאת רוצה אותי
ואת
עדיין לא שלי
אולי לעולם לא תהיי
רוצה אותי טבעי
מוציאה את המיץ שבי
כי לא תביני שזה הכל יחסי
לרגע בחייו של אותו אני
שהוא בכלל לא אמיתי
מותו מצוי ברגע אחד מהותי
כמו מותי שלי
מלווה במבט אחד
קר ואכזרי
מבט שמסוגל לקרוע ליבי
באותה דממה
של כולנו בפנים
פני מלאך תמים
כמו אתמול נולדתה לחיים
גיהנום הוא לכל החושבים
מתלבטים בין רווח עקר לניסים תפלים
אמונות הזיות בים של צללים
עצירה באמצע נשיקת אוהבים
כל מחשבה טומנת אותי
בחוסר ודאות יותר נוראי
כי אתה ואני
אחי
כמו בובות על חוט הזמן הנצחי
על בלונדינית שמחפשת בחור רציני.
מבוגרת ממני בשנה שתיים
מחפשת גבר
שיודע לחיות ב - 2
איתי ככה נראה לה
לא תוכל להיות סינדרלה
אומרת שואלת עדיין מנסה
אני יודע אבל את נהיית מעוסה
פחות שיחה פחות מבט
פחות אדם בחייה לאט
אין היא מודעת למה זה כך
אך אחרת אי אפשר להמשיך זה סלט
אני מוצלח והיא מוצלחת
בשבילה אני סתם עוד קוץ בתחת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: