כֵּנוּת

אם היינו אח ואחות הייתי קורע את שמלתך ומסתכל לך בעיניים עד שהייתי רואה שאת רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך.

כי אנחנו תאומים בנפש אם לא בגוף ותאומים לא נפרדים.

לעולם.

והיית עצובה כי אסור אבל את רוצה בזה כמו שאני רוצה בזה.

והיית שמחה כי אני כל כך יפה וההרגשה של הגוף שלי מעל הגוף שלך היא כל כך נעימה.

והייתי בואה לך בעיניים במשך דקות שיראו כמו נצח כי אני יודע שאת כל כך מיוחדת ומה שיש בינינו הוא כל כך מדהים.

אז אקרע כל רגש מליבי ואבעול אותך ברגע ראשוני אחד של הנאה וכאב, גופינו מתפתלים כמחול של נחשים בליל ירח מלא.

שיערך רטוב מהתנועה שלי בתוך גופך הבוער לעוד.

שרירים ועור רועדים בטראנס היפנוטי של תזוזה.

לחייך הסמוקות מתבקעות רעידה אחר רעידה.

בשטף של תחושות סותרות ומתכלות.

אחדור אלייך בין כל אותם המחיצות.

אלוהים לעולם לא היה קרוב יותר.

והחיוך.

כן החיוך.

המתפשט בכל הגוף שלנו, המאוחד.

 קורא לנו להתרחב ולגדול עוד ועוד ועוד עד שנראה כאילו אין מקום יותר בעולם כולו לעונג צרוף כמו זה.

עולה ויורד.

מוציא וממלא.

חודר ומכיל.

מתגבש ונמס.

נעצר.

.

...

מתפרק ומת

.

"עכשיו שאנחנו שוכבים מחובקים, על הרצפה הקרה, הזרע שלי בתוך גופך המחפש מחסה אני לא יכול שלא לטעות: "איך אפשר לאסור אהבה?" "