רגע אחד של חוסר תשומת לב יכול להוביל להרבה רגעים של מודעות עצמית.
גורם לך לחשוב שאם רק היית שם לב..
אבל זה טעות לחשוב כך.
צרות קורות בכל מקרה.
ולא ניתן להדגיש יותר מידי את רעיון הארעיות.
הכל חולף. רגעים רעים. ורגעים טובים.
אחד מהשבועות האלה שאני רק רציתי לעצום עיינים ולישון.
יותר מזה לא היה אכפת לי.
רק לישון.
"לישון זה למות לכמה שעות"
נהגתי לומר
ועכשיו כבר לא אכפת לי.
הרי שום דבר פה זה לא אשמתו של אף אחד. כולנו קורבן של התנייה. בסופו של דבר אתה תוצר של הנסיבות בצורה כזאת או אחרת ולעולם לא תדע עד כמה באמת יש לך את החופש לבחור.
ומה זה משנה בעצם, הרי החופש לבחור משמעותו להיות קורבן של הבחירות שלך ורק לרצות לבחור מחדש. טבע האדם הוא.
