כֵּנוּת

אני חושב לקבור את הבלוג בסוף דצמבר. 
יהיה לו שמונה עגול. שמונה מאז הפתיחה כשהייתי בצבא ועוד היה סיבה לקרוא לי חייל בדיל.
לא מתכוון למחוק אותו או משהו. שישאר שם, לא מפריע לי. אף פעם לא האמנתי בלשרוף גשרים.
מעדיף לבנות מגדלי רפאים ממבנים הרוסים. כל העבר שלנו זה מגדלי רפאים, תמונות אלבום משפחתי, מַטְ עם קצוות חרוכים.

אני חושב שנקודת המפנה הייתה שם פרוייקט: D-Project. תקייה ענקית של תמונות מֶגובַּה בכמה עמודים של שירי הייקו על חברים, ידידות ואקסיות.
לא תצלומים או משהו; גזירות, אנימה, סלבְּס וכל מני דברים שמזכירים את אותם אנשים, סתם בקטע של לעשות משהו שאף אחד לא עושה. בכולל זה יוצא הרבה חיפושים בגוגל והרבה נבירות בעבר שלי בראש. נסיעות אוטובוס, רכבת וכאלה.
זה עדיין שם בטיוטות על המחשב ובמגירה. אבל by the day זה מרגיש פחות רלוונטי.
כבר אז כתבתי על אנשים שלא ראיתי שנה שנתיים, אקסיות וחברים שהלכו לדרכם. ועכשיו, גם את החצי השני אני תופס רק בטלפון, או גרוע יותר, בפייסבוק במזל טוב פעם בשנה. 
למי שזוכר את הבלוג של עד לפני שנתיים היה רשימה ארוכה של חברים בצד עם ארבע שורות לאדם ותמונה טיפשית. אז הייתה אמורה להיות גרסה חדשה לכל זה. 
לא יודע... אולי מתישהו.


אז אני אקבור את הבלוג: כי עם הצילומים לא הלך ואפילו להם לא מוצא זמן
אז אני אקבור את הבלוג: כי קבוצות הגיל שלי זה במקום אחר ולא רוצה להטריד קטינות
אני אקבור את הבלוג: כי אני כבר לא כותב כמו פעם, אין את אותם החיזוקים
אני אקבור את הבלוג: כי את מה שכבר כתוב גם אין זמן לערוך, או אין סיבה
אקבור את הבלוג: כי עייף מלרדוף אחרי קהל, להיכנס לבלוגים שיראו ברשימת קוראים
אקבור את הבלוג: כי זה המקום הטבעי, גם אנחנו יום אחד נגיע לאדמה
את הבלוג: הישן הזה, הלא רלוונטי, הדועך
את הבלוג: את האומנות שלי, את היומרות
בלוג: שעד לפני שנה חלמתי לפרסם כספר
בלוג: שרשמתי עליו שהוא הוא החיים שלי


אני אקבור את הבלוג ואני אקבור את אני הישן יחד איתו 
 

"כולם עושים סמים"

אחרי הפרידה מטימה שום פרידה לא יכולה להפחיד.
אני חושב שהפסקתי להאמין באהבה בשנה האחרונה
.
וזה בכלל לא קשור לבנות מה שאני כותב פה.

כשחבר שלי התאבד לפני שנה וניצבתי מול הגופה שלו בארון שבוע אחרי זה ראיתי את עצמות הלחיים הבולטות לשעבר שקועות קרוב לעצם, את העור שהיה צהוב ורוד פעם ראיתי חיוור לבן, אפור כמעט.

האווירה באוויר הייתה כבדה, הנשים בכו והגברים השתתקו והתלחשו בניהם. ומשהו בי שָמַח.
סוף סוף אי של אמת בים של זיוף. מילים שלא נאמרות סתם או שלא נאמרות בכלל וכל השאר פרוזדור ארוך של דממה, במן חיבור בין אנשי העולם הזה לאלה שהמשיכו הלאה, הם הרוב. ותזכורת שפַּנֵיְנוּ לשם, פְּנֵי כולנו.

הרבה דיברו עליו, כשהוא עוד היה כאן והם דיברו עוד יותר כשהוא הלך. רק הטון השתנה, ופעם ראשונה נימה של כבוד.

הם עברו מקנאה, זלזול ותרעומת לשבחים, סיפורי גבורה ותמיהה ענקית על הפתאומיות של הכל.

ודמעות הסירנה מצד האם.

והיתממות כמעט שניתן להאמין לה מצד האב החורג.

עולם כמנהגו נוהג.

כבר עברה שנה
R.I.P. Friend   

11-05-2012
שבוע אחר העלייה לשמיים

בת זונה,
הסיבה יחידה שכל זה שקר זה כי לעולם לא יצא לנו להיות ביחד, לעולם לא יצא לנסות, לבדוק, להתכוונן, לפשל, להתבדח, להתאכזב, לזכות, לצהול ברגעי שמחה ולקונן ברגעי הפסד, לשכוח מברשות שיניים, לתת מהסוודר האדום, לקבל מבושם ולהעניק ניחוח אפטר-שיי בתמורה. לתת לשפתי הדובדבן שלך להתחכך באלו היבשות שלי, להתחכך שוב ושוב, ושוב, ומשם לקחת את זה מטה ומטה בגוף. מטה ומטה ואז מתחת ומסביב וצמוד וחם ויורדים הבגדים ועולה החום, ופתאום ה-10 מעלות בחוץ כבר לא משנה כלום, אף החימום הופך לפנימי, ומעיינות התשוקה והיצירתיות משתלטים עלינו כמו רוחות על שאמן בטראנס, כמו על שני כלבים מיוחמים, חתולים במפגן אתלטיות בקרב.
הסיבה היחידה שכל זה שקר זה כי כבר אמרת לי  לא. אמרת לי לא לחיים, אמרת לי לא לערבוב התמידי של הנקי במזוהם, של יפה במכוער, של גבוה בנמוך, עני בעשיר, חם בקר, שמן ברזה, מסובך בפשוט, חד וכהה, שחור לבן. את עצרת את מעיין היצירתיות עוד לפני שהוא התחיל לנבוע, לפני נטיעת שורשים נושאי פרי. בעציץ לא נכון הנחת או באבן במקום באדמה, אדמה שהייתה מלאה תולעים פעם. חולד.

-

כי אילצת אותי לחפש שקרים איפה שהייתה אמת, אומנם אמת לא נעימה אך אמת בכל זאת, לא הפכה היא לשקר עד שהיא יצאה למגננה, עד שהרגישה שהיא לא טובה מספיק ונאלצה להפוך את עורה ולברוא את עצמה מחדש כ אמת שהייתה לשקר. הייתי צריך למחוק את הישן ולהתחיל את הכל מחדש, מאפס ובהתאם לאופי שלי שניתנה עדות לגביו, בהתבסס על המילים המדויקות הריקות.

כבר לא יכולתי להיות אמיתי איתך, ילדה.

את צריכה להתעורר עם גברים כדי לכתוב
אני צריך להיזרק ביד נשים כדי לכתוב

אני לא אוהב להיות חבר הכי טוב שלך כי אני לא יכול לכעוס עלייך, לא יכול להיעלב ממך (לא בגלוי לפחות), לא יכול להיות פרובוקטור, לעצבן כמו אח קטן, לתת הרצאות כמו אח גדול. לא יכול כל מני דברים.

בכלא של החבר הכי טוב, אני נשאר האדם המושלם שמעולם לא הייתי, ואין ספק מעולם לא יהיה. אותה דמות שתומכת, מעלה מצב רוח אם הוא למטה, מוציאה רוח מהמפרשים אם הלחיים שלך נפוחות, שאוהבת ללא תנאים, שמסכימה לגבולות שאתה מציב, לדברים שאתה אוסר עליי (בגלוי ולא בגלוי)

[והכאב הכי גדול כשאני חושב עלייך והדמע...]

[ו' ארוכה - 

לא נגמרת  ]

מי אתה, מה זה הגוף הזה שלך?
תשליך לדגים יחד עם הנשמה שתצלול למצולות, רבבות השנים
ואכולי ההיסטוריה. עד שהנפש תשקוט והנשמה תפרח כמו השקדייה באביב, מיליון פרחים לבנים turned סגולים על רקע שמיי אינדיגו, כמו ים קריבי

קפיצת ראש

חָבֶר הַכִי טוֹב
הוא רק זיכָּרוֹן
חוֹבֶרֵת מְסוּדֶרֵת צבוּעָה עִיפָרוֹן
חָבֶר הַכִי טוֹב
עֵירוֹם מבּדידוּת
חָבֶר הַכִי טוֹב
אֶנוֹכִיוּת

"תסביר לי בעצם.. מה זה כל החרא הזה על חבר הכי טוב כשאתה מגרד את ה-30 כמעט?"

הוא שאל, ואי אפשר היה להתעלם מהצדק בדברים שלו. הוא שאל עוד כמה דברים ודם התחיל לזרום לכיוון הורידים שעל הידיים שלי אבל התאפקתי.

כבר אמרתי בעצמי לפני זה, כבר אמרתי בעצמי לעצמי לפני זה, שחברים זה פאסה אחרי 25. אחרי 25 יש רק משפחות, ואם לא משפחות אז דייטים וחתונות של חברים ועוד כמה דייטים עד שחברים באים לחתונה שלך. זה פשוט. לאף אחד אין זמן, כל אחד תקוע בתחת של עצמו, של העבודה שלו ושל הבעל והאישה שלו ושל החובות בבנק, והחובות החברתיות, והצפיות של כל העולם ואחותו. לעבוד, לחסוך, לנפוש בחו"ל, להתחיל תואר, לסיים תואר, לזיין עם או בלי תואר ולהוליד ילדים מלוכלכים ומחייכים. והכל מתמטי: תואר ראשון עד 25, אירוסין עד 28, חתונה עד 30, ילד ראשון עד 32, עבודה רצינית יחד עם החתונה, תואר שני יחד עם ילד ראשון, תוריד שתיים מכל מה שלמעלה עם אתה מזרחי, תורידי עוד אחד מכל זה אם את אישה. ואומרים שבני אדם אי אפשר לכמת לנוסחא...
ז' ב-ע'
בכל מקרה, חבר הכי טוב או, פאק, חברים בכלל לא תראו בנוסחא הזאת. למה כי, כשאתה בוחר lifestyle  אתה בוחר חברים. כבר אין לך זמן לחברים מהתיכון או מהצבא, כל מה שאתה מנסה לעשות זה להתבסס איכשהו בחיים האלה, ועל הדרך אנשים שדומים לך ונמצאים בסביבה המיידית שלך, שיש לכם משהו במשותף +/-  קופצים על העגלה, מצטרפים ומקבלים את הכינוי הלא מדויק חבר, לקרוא להם מכר היה יכול להיות מעליב, בטח לא נקרא להם שכנים... טוב זה הוחלט, חבר it is. אבל חברים הכי טובים לא תמצאו שם, ותדאגו לבחור lifestyle עם אנשים שתרצו להעביר איתם איזה 20-30 שנה ככה. אבל בלי קשר, אם לא מצאתם חתונה עד עכשיו אז אני מכיר כמה טלפונים של קבוצות תמיכה שיכולות לעזור...

sound track                                                                      k               

הכל חדש והכל ישן בכל זאת

רק מנסה להשלים עם הכל

עם העבודה החדשה

עם החבר שנעלם

עם החברה שחוזרת

אנשים מהעבר שנשארים

אנשים מהעתיד שלא מגיעים

עם עוד משבר כתיבה מהרגשה טובה

עם ערובות עיניים יבשות פתאום

וקעקוע שכבר לא נראה מפחיד

רק חשבון הבנק דולף

היה אמור להתמלא החודש אבל הברז היה קטן מדי

אולי בגלל הקורס הזה ברשת שקניתי בחופזה
עוד אלפייה ירדה לטמיון

ועדיין צריך להשלים עם

גיל חדש, כזה שמגרד את ה-30

מכשיר נייד חדש, כזה שיש לעשירים

תוכניות ישנות, כאלה שלא מצליח להגשים

חברים טובים, שאנחנו לא באמת דומים אבל שם נשארים

ואולי עם ההורים של ההורים שכבר בדרך החוצה מכל הבלגן הזה
מעבר להרים

ככה לסכם את המחשבות שלי כי תפסתם אותי ברגע רגוע

רק רגע

over exposure

כמו בחיים

מגופי
מלווה אותי
כמו מראה עכורה
משקפת לה עוד מחשבה

הכרתי אותה במסיבה שחבר הזמין דרך חבר. היא הייתה גבוהה, בטוחה בעצמה, לבושה בחולצה ומכנס חלק סטייל גאפ/ אמריקן אפררל. אחד האנשים האלו שנראים לך כאילו התלהבות של ילדים לא חלפה להם מסיבה מוזרה כלשהי. היא דיברה מהר ובהתלהבות בזמן שהברביקיו החשמלי במסיבת הדירה התבשל לו והייתה מוקפת בשלוש, ארבע אנשים בו זמנית. בחור תימני התחיל איתה, הרבה רוח אבל דווקא עם ראש על הכתפיים, מזל עקרב ומלאכת כיבוש הנשים כבר ניכרת בו, מבוגר ממני בשנתיים – שלוש, לא זוכר את השם.

נכנסתי לשיחה עם משהו על הודו או על טיבט, בטח משהו פילוסופי, זה הרשים אותה כי היא לא עברה למשהו אחר והמשכנו לדברים כללים יותר על עתיד, גורל או קארמה, לא זוכר. זה תמיד מאבד מחשיבותו יום- יומיים לאחר מעשה. בסוף המסיבה היא אמרה לי שנשמור על קשר ושאני ארים טלפון. אותם הדברים שהיא אמרה לבחור השני. לא לקחתי את הדברים שלה ברצינות ומהסיבה הזאת בדיוק לא היה אכפת לי לנסות.

כמה ימים או שבועות מאוחר יותר הרמתי טלפון, גיליתי שיש לה בלוג והתחלנו לנסות לקבוע פגישה. כמה שבועות או חודשים מאוחר יותר מצאתי את עצמי בבת ים בצהריי היום, לפני עבודה ולימודים, זמן לא נוח לכל הדעות. אבל היא ביקשה ומי אני שאני יאמר לא. לקחה אותי לטראק בגבעת החולות של בת ים (כן, יש דבר כזה), אחרי שאילצה אותי לאסוף בקבוקים זרוקים למחזור, להביא לפ'גו 106 בקושי נוסעת שלה. עלינו על החולות ומצאנו לנו איזה ראש גבעה שם טיהרנו את האזור מניירות וחצאי בקבוקי בירה, להציל את כדוה"א - לא פחות ולא יותר. נשכבנו על יריעת בד שהיא הוציאה מהתיק שלה ודיברנו על הכל ועל כלום, מזפזפים בין נושא לנוצשא. הוצאתי קלפים שהיה לי בתיק וסתם שלפנו לראות מה יעלה בגורל. היה חם אז היא הוריד חולצה נשארת עם חזייה מידה סי לפחות, אקסביציוניזם משובח וכיף אמיתי. גם כשערבים עברו מאחורינו בטנדר שלהם רק צחקנו ממשהו. אמרה לי שזה 'כל כך קל לה עכשיו לשכב איתי', סתם ככה בכיף שלה (אמצע צהריים , אמצע איזה גבעה בבת ים, אין עץ או שיח ברדיוס של 500 מטר!), אני שאלתי: כן? והיא חייכה, אמרה שהיא רוצה לסטות מהרגליה ולחכות לשם שינוי. כל כך קל לה עד שנהייה לה לא מעניין כנראה. טוב.

מסתכל עלייה, מתמתח משמש ספטמבר כבר בתחתונים, קודם הבגדים שלה ירדו ואז שלי. שלא תגיד שאני לא זורם, מעביר את הרגליים שלי על שלה, משתזפים.   

ברגעים הכי טובים שלי אני לא שם.

                                                פג'ו 106  

עברו שבוע שבועיים, היא לא יכלה להיפגש, כל פעם משהו אחר. כבר למדתי שלא ללחוץ, מחכה בסבלנות שלא באמת קיימת אצלי. מגיע איזה ערב לא קשור, שיחת טלפון, השם שלה על הצג, עונה והיא רוצה להיפגש הערב. 'יכול? לא יכול? מה יש מחר? לדחות דברים?' הכל מתערבב...
כן בכיף, מתי רואים אותך?

נכנס לפג'ו שבינתיים קנתה מוניטין בקרב החברים. 'לאן נוסעים? בא לֶךַ לשבת איפשהו? בא לַךְ ים (ב-10 בלילה)!? מתחיל להיות קר בלילות...'

נוסעים לחוף פלמחים

מתברר שהבחורה מכירה את כל צוותי השמירה/ הצלה/ דייג על החוף. מבקרת כאן הרבה. אומרת לי מה לעשות. אני הולך אחריה, מקשיב, מנסה ללמוד משהו. אני מצטווה לסחוב רפסודות קרשים, נאמר לי שאנחנו צריכים להדליק מדורה כי קר. כל אחד מאיתנו מתלבש על רפסודה בגודל 1.5 על 1.5 מ' ומתחילים לסחוב בכיוון המערות. מתברר שהגובה שלה לא סתם ושהיא לא פחות חזקה ממני, בטח לא פחות הרפתקנית.

סוחבים. הידיים כואבות וסוחבים עוד. הנוף יפה, חול עם מעט אשפה אבל כל זה נשכח ברגע שמסתכלים על שמיים זרועי כוכבים מעל שמאירים באור חלש את הספינות הרחוקות על קו האופק בלילה. החוף בפלמחים סלעי ואני נתקל מדי פעם בבליטות קשות על הקרקע שמשאירות סימנים אדומים תכף כחולים על הרגליים, נעלי הספורט קשורות לתיק. כאמור: טיול לא מתוכנן.

אנחנו מגיעים למערות אותן היא הזכירה, מתיישבים ליד אחת ומנסים להדליק אש, הציוד שבקרבנו הוא מועט לכל היותר, קצת מקלות-זרדים יבשים שליקטנו, מצית-גפרורים, איזה שמן-חומר דליק וכל מיני עיתונים-פתקים שנועדו להדליק את הזרדים ומשם האש לענפים ולרפסודה. עוד לפני זה היא מבקשת ממני לפרק את הדפנות. אני קופץ עליהם עם הנעליים, לא ברור מה יותר נפגע הנעליים או העץ. אנחנו מפסיקים ומנסים להדליק את החלקים הקלים יותר אבל הזרדים רטובים מהלחות של הים ושום דבר לא פועל כמו שצריך. אחרי ניסיון אחד-שניים-חמש-שש אנחנו מתייאשים ומוציאים מתיק את כל מה שמחמם.

ובכל מקרה זה פחות מחמם מפעם קודמת    

עדיין אני מחייך, הרפתקאות כשלא הולך חלק.

יושבים, קר, הנושאים החשובים לא עלו.
היא מתחילה להרצות לי על הרצון של היקום ועל זה שאני צריך להפוך לבנאדם טוב יותר, על זה שלאלוהים יש תוכנית ושאני רק בורג קטן במערכת של דברים שאנחנו לא מבינים ולא יכולים להבין. בהתחלה אני לא מסתבך בלענות לה. היא מספרת לי שהיא לומדת קבלה ושהיא יודעת שיש אלוהים כי ניסים קראו לה. אני הולך וחזור ושב כדי להתחמם בזמן הזה. אני מקשיב ומקשיב וכאילו משהו מתהפך אצלי, פקק קופץ, קצר-מתח חשמלי. מוצא את עצמי עונה לה, לא, יוצא עלייה. אני אומר לה את כל מה שאני חושב על הקבלה שלה ועל האלוהים שלה ועל היהדות שלה. היא הרוסייה הבוגדת שפנתה לכל מה שהמשפחות שלנו מתנגדות אליו, שכל מה שהשורשים שלנו אומרים לנו לא לעשות. היא אומרת שהיא יודעת מה זה אלוהים. אני מפרק את המילה הזאת לחתיכות. אלוהים? איפה הוא היה כש..... אלוהים? אם יש אותו אז למה לעזאזל..... אלוהים...

פאק אלוהים, ניטשה אמר שאלוהים מת. בשבילי ניטשה זה אלוהים.

בשלב מסוים זה מתחיל להיות לי מצחיק. אני מתגלגל על החול הקר, קופץ, צועק, משתגע כמו בריטריט של אושו, גירוש שדים-תקשור וכל החרא הזה. אני ממשיך לדבר וכבר לא אכפת לי על מה, אני נהנה מהקול שלי ומהעוצמה. מהאמת המוגבלת הנגלית לעייניה, לא שונה בהרבה מהאמת המוגבלת שנגלתה לעיני על ידה לפני כמה רגעים. כבר לא אכפת לי, מה תחשוב, מה תאהב, מה לא תאהב, קר, חם, פלמחים, תל אביב, בניתי עליה, לא בניתי עליה. יש רק אמת, יש רק אני. לעלות הכי גבוה כדי לרדת הכי נמוך.

שנינו דיברנו, עכשיו שתיקה ארוכה

"ממילים תיבנה, וממילים תיפול"

נתנה לי טרמפ הביתה, דיברנו על עבודה או תוכניות לעתיד או משהו, נשיקה על הלחי-שלום שלום

לא שמעתי ממנה מאז.        

No church in the wild

נגד האקסית הראשונה

חברה ראשונה

על היות שנינו כל כך צעירים

על היות שנינו יותר מדי דומים

על שאהבה אותי יותר מדי

אהבה אהבת אמת

ועל שלא הגנה על עצמה, ועכשיו מאוחר מדי

מילים שנאמרו

כמו לחשים הנלחשים בלילה

מהדהדת בזיכרון

והיד ליד השפופרת  

מלאך שטען בתוקף שהוא לא, לא פחות מהנאה מזוכיסטית

נגד האקסית של בין לבין.

רומן,            לא.

חלום ליל חורף.

עדיין לא נחתם,

למגינת ליבן של כל השאר.

(אתה לא הבנאדם שאתה מנסה להציג את עצמך כמוהו)

גבר אחד

שתי נשים

פעם שלוש ילדים

רחוק התפזרו הקרשים

ל"ג בעומר

מה שהיה פעם חוקים

דוּקים מֵשַחְקים

נגד האקסית המיתולוגית

שלוש תמיד מספר טיפולוגי

אם כבר, אז יותר פתולוגי

\/.

שאולי לא יודעת שהיא נכנסה לספרי ההיסטוריה בצורה כזאת.

\/.\/.\/.\/.\/.\/.\/.\/.

כתב אישום

על רגישות יתר, שבסוף הרגה גם אותי, לקח לה זמן

על נטל האחריות שאני נושא גם היום

ועל תחושת חוסר אונים שמלווה אותו כצל

את בטח לא תאמיני לי

אבל זה היה

מהר מדי, היה מתאים מדי, זה היה מושלם מדי

זה לא יכול היה להימשך

והמסך ירד דווקא משום שהוא אף פעם לא עלה

נגד אקסית החולמים, ניסיון יחיד וסופי

כתב אישום בן האשמה אחת

על שקרים

לא הייתה צריכה לומר לי ש...
אף אחד [מעולם] לא שמר על קשר

29 שנה אף אחד לא שמר

אנשים כמו עלים ברוח

חזיונות בבוקר סתיו עטוי ערפל

אנשים בעיר גדולה, עוברים ושבים

[אף פעם לא נשארים]

אמרה וקיבלה בדיוק את מה שהיא ביקשה.

ואני? אני קיבלתי 'את המגף', ואני לא מדבר על ירח דבש במילאנו.

שקרים, או סתם make believe

Sweet nothing

נגד הידידה הנצחית, שלוש שנים עד שעשיתי ת-צעד

על שבחרה לספר דווקא לי על כל הדברים שאני לא רוצה לדעת

שאני לא צריך לדעת

לספר,

על החולשה שלה לגברים

על שאומרת כן מהר ומצטערת קצת אחרי זה

על שלא ניתקה קשר עם אף אחד, אף אחד חוץ ממני

(אבל עוד פעם- מהסיבות הלא נכונות)

על תוכניות להקים משפחה כשהתקרבתי ותוכניות לרווקות נצח כשלקחתי הפסקה

ימך שמה

ושמי עוד יותר על שנתתי אמון

ונגד אחת שאני לא מזכיר

בדיוק מהסיבה הנ"ל.

תקראו לזה להתבגר

תקראו לזה להתפגר

\/.\/.\/

לעשות את כל מה שעד היום לא עשיתי

רק לעשות,

מנסה ליצור משהו יפה,

כֵּה..

חוץ מזה הכל נפלא

עריכה: קצת סדר והגהה להכל

אמרתי למישהי לא מזמן שהעיצוב האחרון שלי בבלוג היה לפני 3-4 שנים.
בדקתי עכשיו והוא בסה"כ היה לפני שנה וחצי. טוב, בכל מקרה החדש קרב ובא. חבלי לידה וכאלה.
(אין לי זמן לכתוב- אונ' מזורגגת, אז יוצא שאתם רואים כאן לפני הזמן את מה שעתיד לבוא [x3 צליל יריקה])

"רשימת אין אני"

גרסאת 2011-2012

בדיל 2.0
בעצם 3.0 לפי מס' העיצובים עד כה

Fuck
אני פתאום מסתכל על הרשימה הזאת וקולט שהצלחתי להגדיר את עצמי ב-6 עמודי וורד כמעט במשך פחות משנתיים
בכל מקרה, זה היה בסדר כרונולוגי אבל הישנים פחות רלוונטים אז אני שם אותם בסוף.
אז הנה לכם הרשימה, בסדר הפוך מהסוף להתחלה. הווה-> עבר  אקספרס.

3.

Disclaimer
טירת גפרורים
לא שותה מספיק
מפלרטט עם אידיאולוגיות
מעריץ של החברים שלי
עלה עירוני

מלא אירוני
יותר פרידות מסקס
ישראבלוגר
טיראניה של הידידות
מפחד מתאומים
think tank
בדיחה בלי פאנצ'ליין
שחקן משנה
לא חכם, מתחכם
ציון בקושי עובר במקצוע "חיים"
אומן מתוסכל (מזה שהוא לא אומן)
טיראניה של המחמאות
סיבה טלאולוגית
bhaktiya
סרט special effects
ניסיון מיני רב (בתיאוריה)
דעות קיצוניות, התנהגות מתונה
in 2 minds
מפלרטט עם נרקסיזם
אין כלום, נותן הכל
האותיות הקטנות

moon lass
סוחר בהבטחות
מחליף בגדים
ה-דין
פילוסוף של משחקי מחשב
נזיר חילוני
השוליים של השוליים
mobile (phone) spammer
פילו-סוף-הדרך

אנוני-מי-טאפורי
אנושי, יותר מדי אנושי
שכבות של חולשה
הומו כש-עם בנות
כלב ים
social smoker
social drinker
social everything
כוחלש
מטריושקה של מרי (מרד)
אור חלש
תיאוריה על כל דבר

מים ושוקולד

כמו ילד שלקחו ממנו ממתק

Softcore

kiss & tell

מעשן בשביל ה-look

בדרך הרצופה כוונות טובות

Hated friends zone

להתאהב לבד

פקיד (צורת סביל)

זעה לבנה
טבעת חנק 24K

כששחיתות זה מחמאה

אפילו סוף, טוב

יתום, או על גבול היתום
תודעה של עצירות

החילוני הכי דתי
יחסי אהבה ושנאה עם העולם הוירטואלי

איפה שחוסר פוגש וודאות
עבד לאמת
ה-תיק מודרני
quarter of a man

מדעי החולשה

דו שיח עם עצמך

חווית דחייה

לא לקוח טיפוסי

כתיבת פאנק-רוק

חובב one

"פלסטיק"

זיתים שחורות

דיקטטור בין שמאלנים

כלב נאצי בין כהניסטים

דוקטורט בשיברון לב
עייף שיק

לא יודע להצליח

Low-Fi

להתחיל לעשן

לעשת קעקוע

ללכת לזונות

לברוח

מושחת עד ללא יסוד

גינונים של סריס - הכי קרוב להומו בעולם העתיק 

כנפיים, אבל לא ציפור

2.

היפסטר (כנראה)

sky with red

בעיקר בודד

Wordsmith

ניתן לשיחוד תמורת המחיר המתאים

slow life, slow food

מיסטיק-כאן

Ascetic Aesthetic

משורר מה שעורר

דפים קרועים מספר

שוקולד מריר

אולטרה טבעי

טופו וקטניות

מעשן yin (פאסיבי)
סימן שאלה בתחילת משפט

סימן שאלה בסוף משפט

פעיל רשתית

א-מיני ; ה-מיני

הרדקור מטאל גיק

הערת שוליים

BDSM חרדי

קוקטייל של דקאדנס, נרקסיזם ורחמים עצמיים

בולדוזר למילים (חופר)

מרד רך

You prey and I stalk you online

You pray and I talk to you online

מפחד משיגרה וממוות

Smarty pants

חומר ואתה היוצר

Tiresias
Fashion bitch bitches

israbloger

אורח אצל התרבות (מבקר)

חיי אצל היהודים

חןסר גבולות או בכלל לא על המפה

הוא-מי? אי-מו? הו-מו?
mental masturbation

דופק חשבון

Sad hippie

פסבדו

אינטרדיספלינארי

pillow-סוף

psycho-דליק

post-feminist

pop-fiend

אקס-צנטרי

מי-שעורר
גזרי סייבר ספייס
כמו דג מחוץ למים

כמעט אסטרולוג

Rubber knife

חברים מזל עקרב

ארונות רעיונות

No proof

חתרן חרטטן

נכון לא? נכון

לא פחות ממיסטי

לא יותר מהג'ו הממוצע

אומנות או למות

אנני (הנה אני)

נשים חזקות

משחק קובייה עם כדור

התמכרות לחברים

אמא היפו תרמיה

מייצר שטויות מזה 26 שנה

תלישות כדרך חיים

אבן שחורה

מסמן את המסומן

נדלקו האורות

כמו אף אחד

שמש בפברואר

יעוד-אי

תחום אפור

אידיאליסט חסר תוכלת

מתגעגע למה שמעולם לא היה לי

bao-yu מהחלום

מעשי-Я

אמונה חילונית

לא נראה טוב בפרופיל
לא שורף גשרים

רציתי כיתת מחוננים

לא לוקח את עצמי בלי רצינות

(אה-מה-מה) אמימות מהממת (אמומה)
occidentalist

מקריב את כל הפרות

ישות לא חופשית

נפרד

1.

הולך בדרכים צדדיות

קיווי לא אוסטרלי

what is this life?
משחק קובייה עם כדור

מוטיב אוכל
ויקיפדיה בהמתנה (על hold)

נשמה טועה

עובר (בקושי)         

תייר

עלה ברוח

אוסף אקסיות

old fashioned iconocalst

Ritualist

דינוזאור

ויקטוריאני

DRUG KING

רחוק ממושלם 

לסבי

לא ישיר בצורה ישירה

מאוהב

עוגת שכיבות

חיוך פוזל

competing ideologies
הומו בהכל חוץ ממיניות

חלומות גדולים חיים קטנים

control freak

שחיף עם בטן בירה

נבואה שמגשימה את עצמי

ימי חמישי (ולפעמים שלישי)

החיים ע"פ ויקיפדיה

בהתכתבות עם עצמך

נשמה זקנה

מורד בכל האמצעים

חיי על זמן גנוב

רדיקל חופשי

CRYPTIC

פארס-מודרניסט

ילד פרחים בלי פרחים

פילוסוף בשנקל

ש(א)ביר

פדופיל אפלטוני גאה
תחת ביב: שיחות נפש

Time Lord

רוסית קלוקלת

אורח בעולם הזה

חזיר בורגני

בן חווה

מודרניסט בדואר (פוסט)

הנאה בולמית

מוסר מיוסר

Talk the talk not walk the walk

Pathological thinker

גאוותן ע"פ עדות עין
פילוסוף של ימי שבת

משורר, מתברר

In dialogue with the unspeakable

משבר זהות

ורוד על שחור

בהתכתבות עם העולם האמיתי

שוחה בבינוניות

בין אומנות לאקדמיה

גלגל חמישי

ליברליסט פרימיטיבי

לא נשארה חלקה טובה

love hate relationship with the real worl

All forelay

חרבה וסייפה

ספרא וחיפה

Master looking for disciple

צם-חחח-עוני

גלאם-בומג'

נזויר אוויר

אביר אביזר קיר

דרקון-זיכרון

מת-ה-אב

ראש-קח-(ט)חול

אומן-East

גיבור ירקות
מתכת לא יקרה

אלרגיה ליהדות

המסך שאתם בוהים בו כרגע

Blissful melancholia

אדם פשוט בסך הכול

מבקר תרבות מובטל

מהגר רוסי מובטל

מעיין היצירתיות עדיין לא יבש (הנעורים אולי כן)

מוזיקה של אחרים

חיים של אחרים

0.

אני/ משחק מילים של אין

לאיזה מההגדרות הכי התחברתם?
תנו אחת (אם הראש קודח מכמויות אסטרונומיות אז תנו שתיים)
 

 
21.6.2012

הרגשה של רפש
של צואה, של זיעה
של שתן, מיחושים בבטן
הרגשה נוראה


לילה אחרון בת"א
מרגיש כמו לילה אחרון בכלל
כתיבה אוטומטית נכשלה

או כתיבה בכלל

הבעה עצמית

התבטלה

אגדה עירונית

היא להיות לא להיות

חברים הכי טובים

נפרדים

בגלל בנות

איומים אחד על השני

כמעט מכות

לאחר המופע

late night show

ומרוץ השמועות

זה לכל הפחות

או לכל השדים

ולכל הרוחות

בחורה שלא הכרתי בכלל

שנפרדה ממנו כבר

באמת, וכמה חבל

ריב על דברים לא קרו

על עתיד לבאות

על מה שיכול היה להיות

להרוס מה שכאן,

מה שכן

לקלקל לפחות

ולרגעים קצרים

לשניות

היה אפשר לעצור

ולמנוע התכסחויות

קרבות אגרופים

איומים, בעיטות

באותות

במופתים ודגלים

וקריאות

להיעדר מלוויות

''

רק בחגים

היה אפשר

בשמחות

שתי חברים

שרבים

בגלל בחורה

נפרדים

בגלל ערכים

לא ברי ישום

לא ברורים

חסרי ערך

משוערים,

שתי חברים

לא היו מעולם מעשים

שני אנשים

טיפוסים

כל אחד בשלו

כל אחד בשולי

מתעסקים

נאדיה אום

החלום

כולם רוצים לטעום

להעביר מאחד לשני

נאדיה אום

נאדיה אום

עפיפון, סביון

נורית

תאבד היא עניין, תתעייף

תעבור היא למישהו אחר

יום אחד

ככה סתם, כך פתאום

נאדיה אום

נאדיה אום

אישיות רשת

סה"כ מטר שישים

כל סנטימטר סכינים

לא התכוונה

ככה התגלגלו עניינים

אנשים עצובים, ילדים מתחננים

חברים אמיתיים

נאדיה אום

בלילות נזכרים

וגברים הם לוחשים את השם

בזמן שמזדיינים

לפחות כשמאוננים

מדמיינים את הפנים

את הרגליים נפתחות

והם בפנים

ים של זרע

בטן גב

ולגמור איך לא

על הפנים

"תנקי

יש לך קצת

בזוית, מלפנים"

הם כולם

מגמגמים

מעתיק את השיר מדף ישן, חצי קרוע, מקושקש, מוכתם בשאריות אוכל וזיעה. עדיין זה הכתב שלי, לא קריא לרוב האנשים.
חומר רקע למי שצריך. 

   ~-:-~

סיפורים אגדות

או! אישה בגללה

יפרצו מלחמות

כמו הלנה מטרוי

חתולה על גג פח לוהט

חברים יפרדו

יפתחו הם תיבה של צרות

כמו פנדורה

יחפרו הם קברים

יכתבו כתב אישום, מגילות

 בגללה ייסדו חוקים

בגללה אפלייה

מלחמות המינים

והיא, איך לא?
בְּשֶׁלָּהּ

צוחקת על דבר זה או אחר

מחייכת תחת מעטה כוכבים

האוקיינוס היא אומרת

הוא מלא בדגים