כֵּנוּת

[דבר מוליד את היפוכו I]

אנחנו הולכים לישון כשאנחנו עייפים, אבל שינה זה דבר שאנו משתמשים בו כנגד עייפות.

עכשיו תחליפו שינה באוכל ועייפות ברעב.

[דבר מוליד את היפוכו II]

1. הגבול העליון בפעולה מייצר יאנג 陽 אך בקצה פעולתו הוא נח.
2. במנוחתו מייצר יין 陰 אך בקצה המנוחה הוא פועל.

פירוש אחד מיני רבים:
1. פעילות גופנית אינטנסיבית מביאה בסופו של דבר לתחושת רגיעה כללית, תחושת שלווה.
2. בשיא השינה שהיא שיא המצב הפאסיבי או הלא מודע ביותר ישנו החלום שהוא שיא הפעילות, גם המוחית וגם ברמת הרגשות שהוא מעורר.

פירוש קאמה סוטרה:
1. גברים צריכים להתאמץ הרבה במיטה כדי להגיע לאפיסת כוחות ואיבוד המטען שלהם. לעשות על מנת לאבד.
2. לבנות לוקח יותר זמן להתחמם אבל ברגע שהמנוע התניע תגלו תאבון מיני בלתי נדלה. בניגוד לאורגזמה הגברית זאת הנשית ממריצה ודוחפת לסיבוב שני, בעוד הגברית להסתובב על הצד וללכת לישון.

[דבר מוליד את היפוכו III]

ידע בהבנה הכי גבוהה מוביל אותך להבנה בדבר אפסיותו של הידע, לצורך לעבור למדיום אחר של חווית המציאות

כמו אסטרונאוט שהגיע לירח, מה שרק אומר שהגיע הזמן למכור את החללית וללכת להקים בר בטקסס

~

פילו-סוף-הדרך

מס' הימים שקדמו לזה הנוכחי התאפיינו בחוסר שקט מופגן מצדי מלווה ברגעי סטואים של קבלת הגורל. כמו מי שפיר – גם הגורל שפיר, ומה שעולה חייב לרדת – בסוף זה נופל.
מוצא את עצמי נאבק עם אמונות תפלות מחלחלות, חציים סיפורי סבתא, חציים השני מבוסס על מחקרים מפוקפקים של 'שכנוע בשפת גוף' ו'איך לרכוש חברים' והשארית חסרי מקור סביר שאני יכול להצביע עליו – אולי חלב אם. אבל זה לא העיקר, גם שבמקרה של הנושא הנוכחי העיקר הוא התפל והתפל הוא העיקר.  ובכל זאת אם לרדת מהמישור התיאורטי ללב הבעיה אולי אפילו יתמזל מזלי ויתגלו בפניכם הבנות חדשות בנוגע לחוויות ישנות, הסברים לדברים לא ברורים שנמצאים רק מעט מאחור.

אמונה תפלה ראשונה: (קשורה לאסטרולוגיה או סתם לחכמים סינים שחיו יותר מדי)
יש זמנים טובים לפעול ויש זמנים לא טובים לפעול. למשל לילה ללא ירח זה זמן מצוין בשביל לא לעשות כלום או אפשר גם לנצל אותו בשביל לשקר, או חלילה, לגנוב משהו (רובין הוד מישהו?). בליל ירח מלא לעומת זאת קורות יותר תאונות דרכים, מדווח על יותר תקריות אלימות, דברים באים לסיומם ההגיוני - הכל פתוח. ביום הכי ארוך בשנה כדאי לעשות תוכניות גדולות לעתיד בעוד שבהכי קצר כדאי להיות רחוק מהבית, אם עדיפות לטבע או מוקף חברים.
יותר פשוט מזה, יש ימים שאתם מרגישים בלתי-מנוצחים, ואולי זה מה שאתם באמת – לפחות עד סוף היום או עד שאתם מפסיקים להיות בלתי מנוצחים. ויש את ההפך, הכל הפוך ואתם הפוכים, שום דבר לא עובד ושום דבר לא עוזר לשנות את זה. You're jinxed  באנגלית צחה או מקוללים בעברית עתיקה. אבל גם זה חולף. 'הכל חולף' - בלשון הפתגם הישן, 'גם החיים' - מוסיף בצניעות עבדכם הנאמן.

ועכשיו למשהו שרק חשבתי עליו, חדשנות בתחום האמונות התפלות : אמונה תפלה II
טלפונים, מיילים, הודעות סמס ותקשורת בין אנשים בכללי,אפילו לפגוש חברים במקרה. באותה מגמה של זמנים טובים וכאלו טובים פחות ניתן רק לעצור ולחשוב שכל אותם אינספור גורמים שאי אפשר באמת לכמת או לשים עליהם את היד מצטרפים יחדיו ורוקמים מזימות לאפשר ולסכל תקשורת בינינו לבין אנשים אחרים, בינינו לבין חברים. אני לא יכול להדגיש מספיק כמה פעמים הרמתי טלפון לחבר או לידידה בזה אחר זה וכל אחד היה עסוק בשלו: עובד, יושן,  בפגישה, או סתם מסנן, כבר יחזור אליי מתישהו... כולם, כולם בבת אחת. ואז חלפו להם שעתיים שלוש ופתאום על הנייד שלי שנמצא במצב שקט בתיק (הספקתי להתייאש) נרשמו 3 שיחות שלא נענו 2 סמסים והודעת what's up אחת. כולם בהפרש של רבע שעה אחד מהשני! איך לעזעזל אני אמור להסביר דבר כזה?
או, דוגמא אחרת, שמתכננים לצאת לבילוי ונראה שיש אלף ואחד גורמים שקמים יחד כדי לעצור את זה ואנשים מתחילים לוותר על הרעיון. טוב ויפה, רק מה? בערב של אותו יום אני מגלה שפתאום השתנו תוכניות לכמה אנשים בו זמנית! ועכשיו דילמה חדשה: איזה בילוי לבחור אחרי שעשית תוכניות לרבוץ בבית מול הטלוויזיה. אני לא צוחק, זה קורה לי על ימין ועל שמאל לאחרונה.
אבל זה רק אני? אם כן תגיבו לי שאני אדע. ואם לא אז יש לכם סיבה עוד יותר טובה להגיב. סופו של יום, 'צרת רבים חצי נחמה'.      
 

ולמשהו אחר. פגשתי השבוע את ידיד קרוב – חברה טובה. אצבעות ידיה היו מנומרות כאילו צולקו ביד אומן קעקוע מסורתי מאי כלשהו באוקיינוס השקט. היא טענה באופן לא מתחייב להיותה חפה מפשע וייחסה את הסימנים המוזרים לאילוצי חיים שונים שכביכול יצרו את המבנים הסימטריים לאורך פרקי אצבעותיה. עבודה זמנית כזו או אחרת בעלת שכר שאמור לפצות על אי הנעימות. אני רק חייכתי.





























'''
נאוקו, ילידת יפן ובוגרת בצלאל

לא מזמן רשמתי במחברת:

שאני "נהנה לעשות דברים שאני שונא"

איך זה הגיוני אתם שואלים?

הובכן זה לא.

ובכל זאת אני לא יכול לומר שהמשפט הזה לא נכון.

די מהר בחיים אתה לומד שלעשות את מה שקל, מה שכיף זה מוביל לתבוסה עצמית.

הרבה פעמים מה שכיף לך לא מפתח, משפר או מועיל לך. זה יותר בגדר מנוחה, פרס על פעילויות אחרות. לא כיפיות.

אך מה לעשות הנמלה מהמשל צדקה, החרגול כבר מזמן לא כאן.

העניין הוא שאחרי הרבה זמן שבו עושים דברים קשים, מיגעים, מאתגרים אם תרצו זה הופך לטבע שני.

מתרגילים וזה מתחיל להיות כיף. לא מדובר בכיף כמו הכיף הראשון, מהילדות, הפשוט. אלא יותר על כיף הישגי של הצבת אתגרים וכיבושם.

באופן מפתיע גם לזה אפשר להתמכר.

בסופו של יום זה רק משחק של הפכים. מה שאני נהנה ומה שאני שונא שניהם צדדים באותו מטבע. שניהם משחקים במשחקי אגו.

מה אני אוהב ומה אני שונא. ז"א מי אני ומה אני צריך כביכול בחיים האלו. אולי ההבנה הזאת משחררת ואולי היא סתם מיותרת.

בכל מקרה, איך אומרים באמריקה the game is on ואני מוסיף ש - we're all players.

אני סובל מדיכאון עונתי - WINTER BLUES, דבר שלא גורם לי להרגיש יותר מדי טוב עם עצמי בהתחשב ביום היפה שהיה לנו היום.

ככה או ככה אסטרטגיה טובה להתמודד עם דברים מסוג זה היא: לא לעשות כלום. משמע לא לעשות מזה עניין.

לתת לאותם מצבי רוח לחלוף, כמו עננים על רקע של שמיים. כמו הוריקן שלא יוכל להימשך לנצח.

ככה או ככה התמודדות מסוג כזה היא חדשה לי לגמרי. אם הייתי מתמודד כמו בד"כ הייתם מוצאים אותי:

יוצא, מבלה, עובד, עושה ספורט, בוחן 1000 דרכים להסיח את דעתי ונכנס למצב היפר-אקטיבי כללי.

התמודדות דרך דינאמיות, הדגש הוא לנסות-לעשות, בלי קשר לתוצאות הפעולות.

דווקא אני אוהב את דרך ההתמודדות הפאסיבית (הראשונה). לשם שינוי.

ובכל זאת זה מרגיש מאוד רחוק מהרואי. תהילה לא תצא לי מזה. 

דבר מוליד את היפוכו

אפרופו אקטיבי-פאסיבי, הסמל של יין-יאנג מכיל היגיון מאוד פשוט.

דבר מוליד את היפוכו. אז תשאלו אותי איך? מאוד פשוט. כשאתם עושים משהו אחד יותר מדי, או יותר מדי פעמים זה מתחיל להימאס.

מי שאוכל דינו להיות שבע ולהפסיק לאכול, אולי גם זמנית להיגעל מאוכל. אחרי סקס מהנה נעלם לו הדחף המיני (אצל בנים לפחות).

יותר מכך ככל שמישהו מתאמן, משתפר והופך למומחה בתחומו הוא מבין עד כמה מעט הוא באמת יודע.

קרי המומחיות האמיתית גוררת אחריה תחושת ענווה, במקום הגאווה לה היינו מצפים.

אם נלך רגע אחורה בזמן, לפני הזמן שבו נולדתם. בהנחה שכבר אז אנחנו יודעים על העולם הזה, החיים האלו. ואלוהים היה ניגש אליכם ושואל.

האם, בכל מקרה הייתי בוחרים להיוולד? לאדם שאתם היום?

שאלתי את עצמי את אותה שאלה בחודש האחרון (אפילו שאני נותן לאלוהים תפקיד חשוב מדי בכל העניין)

למה הדברים שעל כדור הארץ נוצרו בצורה המדוייקת שבה הם נוצרו?

למה נולדת לפני ככה זמן למשפחה כזאת במקום כזה?

למה יש מלחמות, כאב, סבל, מוות?

-

-

-

למה כל כך הרבה מאיתנו צריכים שתהייה סיבה לכול דבר?

-

למה לא?

או שאולי צריך לשאול האם קיים איזשהו גורם אינטילגנטי, כוח בלתי נראה, אלוהים?

אחד כזה שמכוון ומנחה את המציאות, ובני האדם בראשם, כלפי יעד או מטרה מסויימת. או אולי כלפי טוב עתידי כללי. עולם של שכר ועונש המבוסס על אמת אוניברסלית של טוב ורע.

אם אכן קיים כזה כוח האם העלתם על דעתכם שאנחנו הכוח הזה? שהבריאה היומיומית של המציאות כפי שהיא מתרחשת מושפעת מהמעשים שלנו הנובעים מהמחשבות שלנו. או במילים אחרות שאנחנו אותו גורם.

אלוהים אם תרצו.

אם אנחנו באמת אלוהים אז על מי אם לא עלינו מוטלת האחריות ליצור עולם טוב יותר?

כי אם כל מחשבה קובעת את איכות החיים שלנו ושל הקרובים לנו בוודאי שישנה חשיבות בלתי רגילה לטיפוח מחשבה חיובית. לטיפוח ראיית עולם המשתתפת בסבלו של הזולת, לטיפוח אופטימיות בעתידו של המין האנושי.

אלוהים בוודאי היה רוצה בזה.

ואם כל זה נכון ואנחנו באמת אלוהים אז בזמנים אלו ממש אנו חורצים את גורלנו ואת גורל ילדינו.

אני לא מאמין באלוהים

שלום לכם קוראים יקרים.

כן כן, הגיע הרגע הזה בשבוע.

היום מאזינים אהובים נדבר על מצבי גבול.

מצב גבול בהגדרתו הינו מצב מעבר ממצב אחד למצב אחר.

הוא כולל בתוכו שינוי ולכן הוא מכאיב וקשה.

דוגמא למצבי גבול ניתן למצוא מרגעים בחיי היום יום ועד לארועים המשנים סדרי עולם.

לדוגמא: אנו צופים בטלויזיה בשעה מאוחרת בלילה ויודעים שאנו צריכים ללכת לישון. אך אנו כבר התייצבנו במצב של צפייה בטלויזיה ולא נוח לנו להפסיק לעשות כך. זאת אומרת ללחוץ על הכפתור האדום ואנו ממשיכים בזאת למרות שאנחנו יודעים שזה מיותר לחלוטין.

מצב גבול נוסף הינו להתחיל לעשות שיעורי בית, לנקות את הבית וכו' אנחנו עוברים ממצב אחד לאחר. אחרי שהתחלנו לעסוק במטלה השנואה השתקענו במצב החדש ואין לנו בעיה לסיים אותו. גם פה הבעיה היא לא בשעורי בית אלא בלהתחיל לעשות אותם לעבור את הגבול הפיסי, מנטלי ולמען תחילתו של דבר חדש. 

מצבי גבול מהסוג המשמעותי יותר מצויים בשינויים משמעותיים שאנו מחליטים לעשות בחיינו. או במילים אחרות התחלות חדשות. עקב מצבי גבול הנכפים אלינו. בה"ס חדש: להכיר חברים חדשים, להתרגל למורים חדשים, לשנות הרגלים ישנים, להתרגל לזמנים חדשים.

להתחיל לדבר עם בן אדם זר זה מצב גבול קלאסי.

בן אדם שאף פעם לא רקד נאלץ לעבור מצב גבול בדיסקוטק, בני נוער בנשיקה הראשונה, גם סקס.

 כמו כן בכל הנוגע לבני המין השני, לאלימות פיסית ומעשי גבורה יש צורך להתגבר על מצבי גבול גדולים מהרגיל.

לשבור שיגרה כמו שלא קרה, לנפץ לפחד את הצורה, אדרנלין שהופך את הסירה.

במילים אחרות התלהבות, היבהלות ו"אדרנלין רש" הם גורמים מנטרלי מצבי גבול. פחד הוא מצב גבול מנטלי, נפשי. 

המצב גבול מצוי בכל אלו בהשקעת אנרגיה למען תחילתו של תהליך דבר בעייתי בגלל שגלי המחשבה שלנו מצויים כבר בסדר ותנועה קבועים. אנו מתרגלים לעשות משהו אחד, לחשוב (או לא לחשוב) בתבנית מסויימת, בצורה אחידה ואנו שוקעים בזאת ומסרבים לכל אפשרות של שינוי.

הלידה היא מצב גבול. לאחר שהעובר שעה תשעה חודשים בבטן אימו והיה חלק ממנה פתאום הוא נאלץ לעבור טראומה של חיים אוטונומים עצמאיים. הוא מנותק מהאינפוזיה הטבעית שלו ונאלץ לנשום ולהתקיים בעצמו. בעצם כל שלב הינקות של רוב היונקים היא מצב גבול ארוך בו אנו לומדים איך להתקיים באופן עצמאי.

מצב גבול נוסף שהחיים מעמידים לנו הוא המוות. ללא תאונה, פגע, או אסון אחר שתוקף אותנו אנו מתנוונים לאט לאט עד לשלב בו אנו נפרדים מהעולם הזה. רגע המוות גם כן אינו מידי וקסום אלא מתמשך גם ברמה של מחשבות וגם ברמה של דעיכת הגוף.

הוא מלווה בכאב וערעורים.

מצב גבול קלאסי.

עד למנוחה הסופית.

ועכשיו תלמידים יקרים מה הוא הלקח שלנו מהשיעור הנוכחי?

...

..

.

"איזהוא גיבור החוצה את מצבי הגבול?" 

כן כן, אנשים טובים. בעזרת לקיחת יוזמה פשוטה ושינוי כיוון ניתן להתגבר על פחדים, ליעל תהליכים, להתמודד עם שינויים ולחצות את הגבול עם מצריים בלי להיתפס.

כל זאת בעזרת הבנה בסיסית של תהליכי גוף-נפש.

לכן פעם הבאה שתיתקל בסטטיות מהסוג של: "אולי פעם אחרת?", "את זה נעשה מחר" או: "למה שהיא לא תעשה את זה? אני עשיתי את זה פעם שעברה" במצב גבול נתקלתה, תעקוף או חס וחלילה נפלתה.

הזמן קצר והמלאכה מרובה תלמידים אהלץ לשחרר אותכם להפסקה.

עד לפעם הבאה תחצו את מצבי הגבול.

פרופ' ריק כלומנוביץ'