בעצם.
בעצם החזה.
לא יודע אם אני יצליח לתפוס את מה שחשוב באמת בפוסט הזה.
הבלוג נהייה יותר מודע לעצמו עם הזמן. ועם הזמן יבוא המרד. ובכל זאת תחושת הקסם שבליל יום שישי. חבל לי לפספס.
מה קורה לי בעצם?
- חוסר תקשורת ביני לבין אנשים קרובים.
עד שפיתחתי קלילות מסויימת באופי זה נראה שההצלחה הזאת יוצאת נגדי. זה כולל ס.מ.ס-ים נחפזים מדי, פרשנות מצד אחרים לגבי שטחיות מצדי ושאר אי הבנות בנסיון לשדר מה אני חושב/ מרגיש. הכי חשוב, עוד לא פיתחתי ספונטניות רגשית. לחבק/ לנשק/ לנחם כשצריך, כשחשוב. מתוך פעולה ע"פ מה שחשוב באמת במקום מתוך צורך להשיג משהו. למרות שאם חושבים על זה, זה בלא באמת הרסני, הנסיון להשיג.
- מאבק פנימי בין מילים לשתיקות. לא הגיע הבאלנס הנדרש באופן טבעי. או שמדבר יותר מדי או ששתיקה מביכה.נדירה היא הקרקע הטובה/דרך הזהב בין שני הנטיות האלו. כמו שכבר יצא לי ליעץ לאחרים השבוע. אל תתעסקי בנושא וזה יבוא מעצמו. Don't obsess.
בכל זאת, אם מסתכלים יותר עמוק זה הכל תלוי צפיות/ רצונות ממצבים. אם אתה בא ריק/ נקי/ פשוט לסיטואציה אז דברים כבר קורים מעצמם. אבל יש מקומות שהריקות הזאת באה בקלות בעוד שמצבים אחרים ממלאים אותך ולא נשאר מקום למצב כי אתה כל כך מלא בלהביע את מה שהתמלאת בו.
~ יושב מול המסך ובוהה בו. על מה עוד לרשום? יש כמה מועמדים אבל כולם מרגישים לי סבוכים מדי לפוסט נקודתי כזה.
טוב המועמד הכי מיידי, ברמה של משהו שמטריד אותי כרגע זה השאלה של לקחת סיכונים/ אופורטוניזם לעומת להתמיד/ עבודה קשה/ מטרות טווח ארוך.
בקצרה אם אתם בוחרים בשני אל תשכחו שעשיתם את זה בגלל הראשון. או אחרי שצלחתם אם הראשון הגיע הזמן לעבור לשני.
יש משחק מעניין בין השניים האלה. האחד לא פועל בלי השני. אני יביא דוגמא: התחלתה עם מישהי ויש לך דייט עכשיו הגיע הזמן להשקיע בבחורה: לפנק, פגישות, מתנות... או דוגמא הפוכה: החלטת להיכנס לעולם הקולנוע דרך עבודה בניצבות, אם הבמאי מציע לך שוט עם קטע דיבור או מגלה בך עניין חייבים חייבים לשכוח מהשכר הנמוך, התנאים המחפירים, והשעות לא שעות ולהתלבש על ההזדמנות. פתאום קיבלתם כרטיס כניסה. החלק הקשה בכל זה זה לא לשכוח את עצמכם, למה אתם עושים את זה מלכתחילה. חייבים מודעות. לענות למה שהחיים מבקשים ממכם (או, לפעמים, דורשים בצעקות) בהנאה ותוך ראייה של מה שקורה זה חלק מהמסע (ולא עובדות בשטח/ שיגרה אפורה).
טוב זהו, עייפתי.
ואם אני (בטח) ישכח לכתוב מחר אני מאחל לכולם, ובעיקר לחרדים שבינינו, שנה אזרחית נפלאה.
2012 כי סוף זה רק התחלה חדשה 
ברקע
Loreena McKennitt - The Dark Night of the Soul
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
