כֵּנוּת

אתה רואה צלב נוצרי אורתודוקסי מחוק ב'צלב' מסוג אחר בצבעים כאילו של כת השטן דאבל גראפיטי במפעל נטוש לא ברור איפה בתצלום מוגדל x3 במוזיאון שומם ברמת גן שבהגעתי אליו במקרה כחלק מעבודה בתאריך מקרי עוד יותר (14.11.2013) ואתה חושב לעצמך:

  *
מה?
  *







אני לא רוצה לדבר איתכם על צלבים פה או על דת או על העבודה שלי. אני מעדיף לדבר איתכם על הדברים שאני תמיד מדבר איתכם. לא משנה כמה זה נהייה משעמם או מאוס או לעוס או חרוז.
אנשים אני משתנה. עד כדי כך שאני כבר לא מכיר את עצמי.
רק היום, רק לפני כמה שעות סירבתי לדבר עם איזה אדם מקרי ברחוב שהתחיל איתי שיחה. הבאתי איזה תירוץ שאני צריך ללכת ומיהרתי משם משאיר אותו בידיים ריקות. לא יודע אם פעם הייתי משתף פעולה אבל תירוצים אף פעם לא היו הדבר שלי.
{בהודעה אחרת חייב להפסיק עם הקפה, קפה עם 2.5 סוכר יכול לדפוק כל דבר טוב שיש לכם שם אחרי החצי שעה של ה-rush}
מה עוד?
לא יודע, אולי שאנשים לא משתנים. אנשים אחרים, כבר אמרתי שאני משתנה 8)
fuck me  הגיע הזמן לחזור לבודהיזם כבר. אני עושה מפות אסטרולוגיות ועוד מפות אסטרולוגיות ועוד ואין לי תוכנית גיבוי למקרה שהשאלות הגדולות של החיים עולות. צריך תוכנית גיבוי, צריך לעשות refresh לרוחניות שלי.
"רוחניות יקרה, עזבתי אותך לטובת היריבה שלך חומרנות אבל אני מבטיח שבעתיד אני אפצה אותך ובגדול"
"" אתה מדבר עם עצמך, אבל עם מי אתה מדבר?"" שואל אותי הקול שבתוך הראש
""לא יודע, פשוט תסמוך עליי"" אני עונה



טוב תמונה שווה 1000 אז יש לכם 2000 כי זו התמונה השנייה שאני שם פה





אנחנו מוקפים באור, אבל אנחנו לא רואים

   *

 למה?

   *

I love me and you for the both of us

יער זה העיר של הטבע

היום יש internet בעתיד תצפו גם ל- outernet

תת המודע הקולקטיבי של קארל יונג הוא בעצם תת מודע המורכב מתודעה חברתית בסגנון של עשה ואל תעשה

בעתיד אפריקה תהייה היבשת הכי נוצרית ואירופה תהייה חילונית - בודהיסטית (מותר לי לקוות נכון?)

נצרות היא בסה"כ צורה מוצלחת במיוחד של בהקטי יוגה.

בעבר אנשים האמינו שגורל האדם נקבע בלידתו, אם מאלוהים או ממיקום הכוכבים.

אנשים נהגו ע"פ: "הכל ידוע אך הרשות נתונה".

היום אין אלוהים, אין קסם והמדע הוא מלך. אך גורלך נחרץ מראש ביד מטען גנטי, תכתיבים סוציולוגים וטכנוקרטיה דוגמטית.

'בכנס גדול בנושא דת שהפגיש בין נציגי הדתות השונות היה מס' דפוסים, אבל בעיקר בלטה העובדה שמבין הנציגים הכמרים לא הפסיקו להתווכח בעוד הנזירים היסתודדו בידידות.'