כֵּנוּת

לא יודע אם אני אצליח לגמור את הפוסט בלי לקונן על מר גורלי, לעורר את שנאתכם לי
:)
אבל מוכן לנסות, אם אתם מוכנים להרשות
בלי הרצאות, רק חויות
סופ"ש ארוך במיוחד
כמו תמיד
כשכותב
אין אף אחד





Juggling between three jobs lately. Doing translation eng-heb/ heb-eng is one of the offers. The other one is working inside a cold room of one of the leading hi-tech companies in Israel cataloging data discs or something of that sort. The last one and the one I already started is being a research assistant for one of my psychology professors. On the same note I have to dig deep this Saturday to make up for lost time during the week not working.


אז בעבודה הכל בסדר. איך בלימודים?
די מוזר למען האמת. סמסטר ראשון מזה 4 שנים שכמעט ואין לי קורסים. סכנה ריאלית שאני ימות משעמום. וכבר זה נותן את אותותיו.
אני מתחיל לקבל סימנים שהסמסטר הזה בטח יהיה האחרון. שהלימודים מיצו את עצמם. שאני כבר גדול מדי לאונ' או שהאונ' תמיד הייתה קטנה אבל איכשהו לא ראיתי את זה. עדיין יש שם אנשים נפלאים, שיקבלו אותך לא משנה מה תלבש או בחלק מהמקרים מה תאמר להם אבל הסיבה שלשמה אני הולך לשם (ללמוד) נאבדה איפשהו בין שאיפות קרייריסטיות, מרצים אטומים (שלא נאמר סתומים), וקורסים חסרי השראה. בכיף הייתי לומד תואר נוסף בספרות או פילוסופיה, מתחיל את הכל מחדש ולא מגיע לחצי מהקורסים אבל אין כסף ויש עוד פחות זמן. חוצמזה זה הכל מפריע. מפריע מפריע מפריע. למה שחשוב באמת.
תקראו בהמשך...


ובין עבודה (שעדיין לא התחלתי) ללימודים (ריקים מתוכן) איכשהו לא נשאר לי זמן לישון.
מה אני כבר עושה שמוביל אותי לשם?
לא יודע.
אולי כותב.
ולא מפרסם.
הקוראים כאן אינם רבים וממילא והמקום הזה כאן בשבילי בסופו של דבר.





אז מה חשוב באמת? מה חשוב לי באמת?
אולי זה רגע טוב לחזור לאנגלית...
The most important thing. The one I obsess about the most is non other than the L word. And it's so pointless. Like every other subject the more you think about it the harder it becomes. Now really I probably should adopt the view that girls are stupid, that all they're good for is sex, looking pretty and makeup: a sort of body accessory. It's wayyyyy easier to handle objects than 3-dimensional thinking entities. easier to treat objects than subjects. Not in the sense of them being my subjects, that's no different than being an object but in the sense of being a rational thinking subject, the philosophical sense of the word.

יצאתי עם [קרובת משפחה/ ידידה/ מישהי שהייתי דלוק עליה הרבה זמן] אתמול, אמריקאית הישר מטקסס (28). נשואה לבן דוד שלישי מצד אמא שלי, עורך דין (30). היא נמצאת כאן לבקר חברה שמתחתנת. אסטרולוגית אנחנו מתאימים והיא יחד עם בעלה לא, ותמיד תמיד עפים ניצוצות כשאנחנו נפגשים, אפילו שיכול להיות שהניצוצות כולן בראש שלי. הבחורה מה יפה, בלונדינית עם עיניים כחולות אבל מראה עייף כזה כאילו החיים זה יותר מדי בשבילה. אבל גם מאוד מעשית, משרה תחושת ביטחון שקטה. אין מה לומר שילוב מנצח בשביל משורר אבוד וחובב אומנות כמוני. האמריקאית למדה אומנות בתחילת דרכה אבל ויתרה עליה מאוחר יותר לטובת משהו פרקטי (מנהל עסקים - תואר II). לא יכול שלא להיתפס באופן סימבולי בעיניי, ויתרה עלי לטובת העורך דין, מכרה חלומות תמורת כסף. אני אסלח לה על הכל אם יום אחד היא תהפוך לסוחרת אומנות או מנהלת מכירות פומביות.
אז מה קרה?
יום שני: ארוחה משפחתית אצלנו, היין זרם כמו מים. האוירה טובה.
יום חמישי: נסיעה מתוכננת לחיפה (וכזאת שבאמת יצאה לפועל - thank god) התחיל הכי טוב בעולם, morning glory עם פלירטוטים בין חלקים שונים של הרגליים בקרון כמעט ריק ברכבת. היה גם דיבורים שוליים בהחלט על לק, תיקים, וגבריות אמריקאית אני חושב שגם הזכרנו אותו כמה פעמים. זה הכל צפייה מה שעושה את החוייה הזאת למה שהיא ולא לשכוח שתמיד הייתי טיפוס של בוקר. ושל תחבורה ציבורית.
 חצי שעה מאוחר יותר צילמנו תמונות בכלל לא רעות בחוף טרם בשל לשחייה בחוף הכרמל, ומצאנו בר-חוף מקומי עם דקלים בכניסה אוכל לא רע ובירה במחירים שווי נפש באזור ('החבית') ודיסקסנו על חי האהבה הלא קיימים שלי על לבנה, ממרח חצילים ופיתות. איחרנו לאחד מהמוזיאונים אחרי שאף אחד לא טרח לבדוק את שעות הכניסה ומצאנו את עצמינו הולכים עוד ועוד קצת רק כדי להתיישב במקום אחר. אם הייתי יודע שזה מה שהיינו עושים הייתי נשאר בת"א. גם שם יש קפה בכל פינה. לא באמת... הכל היה שווה את זה, גם אם סתם בשביל הרומנטיקה בגרוש של לנסוע עם בחורה יפה למקום רחוק. ובטח בשביל שיחות הנפש והמבטים המחוייכים/ בישניים/ שנהנו מחוסר הודאות שעברה שם בינינו. גם גיליתי שהיא מכורה כרגע ל- Mass Effect 3.
=), הייתי צריך את זה.

היום היה ארוך וחזרנו לת"א בשביל ארוחות נפרדות עם חברים שכל אחד מאיתנו היה צריך להגיע אליה. אני וחבר שלי מצאנו את עצמינו במסיבת גאייז בטעות איזה 3 שעות מאוחר יותר והספקתי לראות את האמריקאית פעם נוספת לפני שהיא נוסעת ב-1:30 בלילה עוד פעם. נחשו מה? עוד קפה. אבל מה מה? הזמן עשה את שלו והעברת לשעון קיץ שעה קדימה גרמה לרוח הדברים העייפה ממילא להיראות כאילו הכפילו את היום מ-24 ל-48 שעות. 






 
                          







ומוצא עצמי חוזר לתובנה בהתחלה.
אני פשוט צריך לישון קצת. לעזוב הכל, לסגור תריסים, לכבות שעון מעורר בנייד ולשקוע לתהומות הנשייה.
























ובהערה צדדית
כותב על הכל חוץ מהדבר היחיד שאני חושב עליו.
אבל זה כבר לא לכאן.







DEEP CUTS



DREAMS

זה לא שאני לא מרוצה מהמין שנולדתי לתוכו.

או שאני לא מרוצה מבנות המין השני, או ממה שיש להם להציע.

אני לי מנהג של ללבוש שמלות או נעלי עקב.   

ויהיה לכם קשה לראות סטייה בהעדפות המיניות שלי ע"פ ההתנהגות שלי בלבד. 

לאורך כל הדרך הגדרות לא מדברות אליי. הומו, הטרו, בי, טרנס. משחקי מילים שרק הופכים את זה למכוער יותר. 

אהבה אמיתית באה מבפנים, מהלב אם תרצו.

הגדרות חיצוניות הורגות אהבה.

ובכל מקרה אם אני ינסה לתת פה תיאור מדויק של האהבה שלי זה ילך משהו לאורך השורות האלה: 

אהבה זה יופי, זה האמת שאתה מרגיש כשיש לך פרפרים בבטן. זה עדינות ורכות שאתה לא יכולת לדמיין כשלא הייתה מאוהב. זה התאהבות.

אהבה זה שיר שמזכיר לך את אותה אחת מיוחדת, את אותו קיץ שאתה יודע שלא יחזור. אהבה היא כל החיים שלך מרוכזים בשנייה אחת.

האהבה שלי מזכירה הכי הרבה אהבה בין 2 נערות בגיל ההתבגרות, לסביות עם תרצו, מסוג האהבות של לגלות את האופי של אהובתך,

לא לקחת שום דבר כברור מעליו ולהוציא את העוקץ מסקס ככה שאם יהיה אז זה יבוא מתוך חיוך עמוק בבטן,

תחושה של צחוק וסקרנות תמימה. להחזיר לסקס את המקוריות שלו. 

ולמרות שיש לאותה אהבה צד אפל וביקורתי אני מנסה להיות מספיק אמיתי בכדי שתוכלי להראות לי שאני טועה,

להאיר אור על מה שאני מנסה להסתיר.

באותה אהבה האמת עולה על הנאמנות והנאמנות היא לאמת של כל אחד מאיתנו. היא עולם פרטי שמבקש להיחשף.

האינסוף שמרכיב את הלא מודע שלנו שזורם כמו שני נהרות אל אותו הים. 

ולעיתים אהבה היא הרעל שמבקש לצאת החוצה, הכאב והסבל שהיומיום מאכיל אותנו, המוות של חברים וקרובים,

תהום של חוויות אטומות אותם אנחנו חייבים לתרגם לרגשות סוערים של עצב וכעס שאין להם מקום אחר לצאת מאשר עם אותו אדם קרוב,

אהוב נפש אותו אנו צולבים בכדי להציל את עצמנו.

ולפעמים אבל ממש לפעמים אהבה זה הידיעה הפתאומית, הצצה כאילו משום מקום, של למה אנחנו צריכים אהבה מלכתחילה.

של למה אלוהים ברא אותנו כאלו חלשים, עצובים ובודדים. כל אחד על האי הבודד שלו. עזוב ומפוחד.

הידיעה בדבר הסוף הבלתי נמנע של הכול והיכולת לבלוע את הידיעה הזאת בהבנה.

כאילו מתוך קבלה של איזה גורל בלתי נראה שנחתם בדם לפני שהגענו לחיים האלו.

חוזה שאחד הסעיפים שלו היה לשכוח אותו ביחד עם כל מה שקדם לו.

"תגיד צ'ייז"

נולדתה,

Plain White T's - Hey There Delilah

ניחוחות של אהבה ישנה

הרגשה של מעבר לפינה

פגישה של פעם בחיים

כל כך נעים

היא סיפרה על חייה היום

על אותו החלום

הישן

הקטן

אותו רצתה להגשים מזמן

על חבר, משפחה

על חיים של לבלוב

של פריחה

ואני בליבי הרגשה זיכרון

על אותה הפגישה

על אותו יום ראשון 

בו חשבתי, אולי היא תהייה רק שלי

ואוכל להנות גם אני

במבט לאחור

אין עוד רגע צחור

בו אוכל להנות

מאותם הפגישות התמימות

בהם נמסו לילות

אל תוך אותם תקוות

שגויות אבודות

הודות

ליופיה הקורן בלילות

תמיד לב אל לב בין שמיכות של תשוקה

הרגשה של את שלי ואני שלך

וגם כשלי הייתה אהבה

כמו שנים לא ראיתי אותה

להפוך ת-מזל

לשחק קובייה בגורל

וכנראה חבל

ושואל אני עוד

גם בפעם החמש מאות

האם יכול היה להיות

לי עתיד

לי כבוד

לו ראיתי אותה

באותו רגע צר

לו בחרתי, נפשי

להקריב אפשרות המחר

ורק להתמסר

לאותו הכאב והשחול

שבידוע לי מכול

לפעמים אני כל כך מצטער על הבחירה הזאת שעשיתי ולפעמים אני גם לא יודע למה עשיתי אותה. למה הלכתי.

בחלום

ראיתי את הכול

את העתיד נושק לעבר

את המציאות מרחפת על כנפי דמיון

אותך ואותי

ביחד

בחלום

חשבתי

לרגע חשבתי על כולם

על היופי

על אותו דבר קטן

מושלם

בחלום

צחקתי וקיימנו יחסים

בחלום

כמו שלג על ריסים

בחלום

ראיתי ואת לא ראית אותי

אמיתי

בחלום

אבל זה לא מספיק

רוצה במציאות

טעות

ושטות

נאגרת 

נאגרת היא עצבות

ובחלום

בלילה הלבן פתאום

חלום ליל חורף

זיכרון

תפילת אשכבה ביום ראשון

ובחלום

מלאך של שחור

אומר שלום

פתאום מבין שזה הסוף

ורק לישון

ובחלום

בנות וחזיונות

ובחלום

רק עוד קצת

רוצה להיות

ובחלום עדיין מחפש

ובחלום

ציפורניים קוסס

גוסס

במציאות

מחכה עוד לפריחה

שלכת על מרפסת

ורגל יחפה

ובחלום

מנוחת צהריים

אבל אין כלום

בינתים

וגם אתה וגם אני לבד

אם רק תתן לי יד

וגם שאין עוד מה לשאול

עדיין אבקש

ממך אהובתי לתת לזה להימשך

וכך פתאום אומר לך להפסיק

כי אין לי עוד, אין כוח להחזיק

וגם שאבקש ממך מעט אדום בקערה קטנה

תדעי שללא תנאי אני שלך קשוב ונענה

ואין לי עוד רצון אחד בלבד

להיצמד אלייך

להיות אחד

לעד

אהובתי תיקחי אותי מכאן

כי נשמתי שלך היא כבר מזמן

אני מוכן

למות למען יופי

למען אהבה

פולחן הנשמה

ואודה לתקווה

אהובתי ואהובי גם כן

אקדיש אותך אלי וניתחתן

ניתן ליבנו בקשר נישואים

ניתן חיים

ואת אהובתי

שלא אשמור

ואת אהובתי

תדעי שלא צריך אני לחזור

כי בנשמה של העולם

תמיד היינו יחד

יחד

מבין כולם

ושלישיה וזוג וערב רב

נשוט אל תוך הלילה חורף סתיו

וגם הזמן יפסיק את קיומו ויתהפך

עם בוא הבוקר

קריאת עורב

ויתהפכו יוצרות

ימות ההיגיון

כשהחלום יקוץ

רק אז נוכל לישון

כשהחלום יעור

יגיע בוקר יום ראשון

וכך אולי נוכל להתעורר

לדעת שביחד

אין מה לרצות יותר

אין מה למהר

להיות כאן ועכשיו

דומה

אחר

חלום של אהבה

חלום כחול

חלום קטן

ציירי לי במכחול

חלום קצר של ליל אביב וקיץ

חיים שלמים בתוך גלעין עץ זית

ולא יכול להיות אחר

ולא יכול לרצות פחות

לרצות יותר

חלום סיוט עומד להיגמר

להגיד את האמת כל הזמן בא עם מחיר כבד. כי בחשיפת האמת מתגלה כמה אנו נותנים עצמנו לאשלייה.

בגלל זה אני כל הזמן פוגע באנשים שאוהבים אותי. כי רוצים להיות קרובים לאותו הדבר שאנחנו אוהבים ומפה רע לנו כשהוא לא איתנו.

מחיר כבד מאוד.

יום שלישי האחרון. החיים שלי חזרו לאותה נורמה. שיגרון הבדידות. הייתי בדרכי לעוד מקום. סתמי. ופגשתי אותך.

אני...את.

דיברנו. החלפנו מבטים. גיליתי שיש לנו תחומי עניין דומים.

ובכל פעם שהסתכלתי עלייך טרפנו אחד את השנייה בתשוקות, זיכרונות וסקס.

לכל אחד מאיתנו מטען משלו.

חבר...חברה,

בעל...אישה,

הגדרה...חוויה,

אדם...חיה,

זהות סמוייה...אשלייה,

 אמרתי לעצמי שאני כבר מבוגר מדי, מבוסס בחיים, למוד ניסיון וסבל.

הנסיבות אינם לצידי. זה לא ילך.

אבל לא יעזור אני מרגיש את זה. את המתג. יורד במהירות אלפי מילין לאותו חלק בגוף שלך, לאותו רגע, לנשמה.

הכל נדלק. אור. תשוקה. חיים. אש. מאוהב.

בטח לא פעם ראשונה. גם לא אחרונה. רוצה אותך. את כולך. את הנשמה שלך על מקל.

יום עובר. שקיעה.   זריחה.         נזכר בך.                              רעד.

נפגשים. מתאמץ שלא לחייך. מסיט מבטים. מעמיד פני עסוק. אדיש. נייטרלי.                                                עוד חיוך.

מתפתחת שיחה סתמית. לאט לאט אנחנו עולים על הגל.     מתנפצים. מצטלבים, עוד גל.    עוד פעם מתנפצים.                 שוחים בין חמשת תקרות הרקיע.

קמים ונופלים ועוד פעם. כל גל נראה כמו הגל האחרון.                                                                                         רק שלא יגמר..

מוהלים כיף בחששות ועוד פעם כל אחד לדרכו הולך.

אני מצטער אבל אני חייב להוציא את זה:

את מ-ה-מ-מ-ת.

 י-פ-י-פ-י-ה.

מלאך עם זנב.

שטן עם כנפיים.

נושכת מבטים.

מערבבת תשוקות.

פיתוי קטלני.

שד סקובי.

מוות לאלה שמתיימרים לקרוא לקיום שלהם חיים.

חזון אחרית הימים.

וכנראה שתישארי כך רק אם לעולם לא תהיי שלי.

אהובתי.

גם אם חיינו ייגעו אחד בשני זה יהיה רק למס' רגעים קצרים כי אנחנו שונים במהות. נמשכים לניגודים כמו פרפרי לילה לאור.

ואתמול. גנבתי. לראשונה מזה זמן רב מאוד.

גנבתי בשבילך. כי דרך הפשע אני יכול להתקרב קצת יותר אלייך. ואני לא יודע אם תקבלי אותי בצורה הזאת אבל הייתי צריך את זה. רק בכדי לעשות משהו אם אותם רצונות, הקורעים אותי לגזרים, להפוך אותך לחלק ממני. אני ישתמש בזה יום אחד בקרוב. אני יקווה שלא תנטרי לי טינה בליבך על מעשה אחד קטן של יאוש. אני מחייך רק מהידיעה שאני יכול להתקרב אלייך ככה.

ואיך אני מתכוון לישב את עניין המשחק.

אם באהבה אנחנו משחקים מחבואים אז כרגע גיליתי לך איכן אני מתחבא. אני טיפש מה? כן אני יודע.

אין מה לעשות. לעזעזל אם כל המשחקים אני רוצה אותך וזהו. למה לשקר? ללכת סביב, לשתוק. לסבול.

כאן ועכשיו ומייד וככה. איך זה לא משנה אבל ככה.

כי זה מה שאנחלנו עושים כבני אדם. מתרבים. מערבבים זרע. נוזלים. חלומות. הרשאות לגוף שלנו ולסודות שאנחנו עוצרים בתוכו.

וככה זה היה במשך 2000 שנה וככה זה יהיה בעתיד אין מה לעשות בקשר לזה. מוות סתום וזהו.

וכל הפוסט הזה בכלל לא משקף את האופי/יופי שלך. כי את שונה את יותר כמו...

לא יודע איך להגיד את זה אבל חמודה כזו. חייכנית. שיננית. אבל נסיכה מוזרה כזו אחוזת תזזית מחפשת אחר ריגושים וחיות קטנות להמליט. בכל מקרה אני לא את אז אני בעצמי לא יודע ואת די טובה בדברים האלה אז אני ישאיר לך את כל המשחקים האלו.

שניים בינתיים, מסטיק בין שורות שיניים.

זהו אין יותר מה להגיד.

נגמר.

השורה הבאה תיכתב כשאני יעז.

עד אז יתנגן לי אותו שיר ב- mp3:

    ארקדי דוכין - ביני...לבינך

אם רק ברגע הזה הייתי חושב עלייך ולא על שום דבר אחר הכל היה כל כך מוצלח, כל כך חד, כל כך פשוט.

ואם הייתי מת רגע אחד לאחר מכן זה לא היה משנה כלום, אותו רגע היה עדיין השיא. השלמות

יש לי תחביב חדש בזמן האחרון. הסתעפות של התחביב הקודם שלי.

אני הולך לבד ברחוב, MP3 על האוזניים, שיר שמעורר משהו. מעלה ויבראציות.

האימפולס. הוא יותר חזק ממני. קשה להתנגד. השרירים נדחפים שלא מרצון לתזוזה. נהנים לקצב שנכפה עליהם מבחוץ.

הראש מתחיל לקלוט שהם מזמינים גם אותו. הוא מתנגד תחילה אך במהרה נזכר כמה כיף היה בפעם הקודמת.

ההכרה שולחת מסר ומתקבל האישור.

האישור לרקוד.

ואולי אם הרגע יתפוס אותי לא מוכן אני אשכח איפה אני נמצא והכל יפעל ביחד, ראש, שרירים, רגשות, עצבים.

אני ירקוד כאילו אין לי מטרה ואין לי משמעות ואשכח איך קוראים לי, איפה אני, בן כמה אני. הכל.

זה הכי טוב שיש.

וככה לאט לאט גם הפה מצטרף, שברי הברות, קטעי משפטים ואני שר.

ככה אני הולך.

כל עוד העיניים לא מתערבות, המראות לא מפורשים באיזשהוא מרכז הגיוני במוח אני יכול להמשיך כך במשך דקות שלמות. נותן למוסיקה להיות הדבר הכי קרוב אלי בכוכב הזה. תחושת הזמן נעלמת ואני מרחף מעבר למגבלות כוח המשיכה.

חופש.

^^^

^^

^

ולאנשים שמסביבי: זה לא עניני מה אתם חושבים עלי כל עוד אתם לא מתערבים לי בריקוד.

זוהי זכותכם המלאה לצחוק, לגנות, לבקר ולזלזל.

או לטעות, לבהות, לרצות ולהשתנות.

תן לי את הכוח להתנתק מכולם ברגעים אלו בחיים שלי למען עולם טוב יותר. 

אמן ()