אין יש מאין אם כי יש יש מיש ולכן גם את תיעלמי בסוף.
מוות הוא לא משהו פתאומי בו כל המוכר והידוע פתאום נקטא ונעלם.
מת.
אם כי תהליך טבעי המהווה המשך ישיר למה שעברת בחייך. או מה שלא עברת.
בכל מקרה בעולם האמיתי שום דבר לא קורה סתם. ישנו סדר. גם שהוא על-הגיוני.
מוות הוא שינוי.
חיים זה גדילה, והתייצבות.
ברגע שמגיעים לשיא מתחילים לרדת.
קמלים.
מחלת הסרטן היא תוצר של האובססיה המערבית לחיי נצח.
דבר כל כך לא טבעי.
ולמה לך לחיות לנצח.
מפחדת שלא תספיקי הכל?
מפחדת שלא יהיה לך מספיק זמן לעשות, לראות, להיות.
אולי לא.
אבל אולי גם לא נועדת לכל זה.
אם הנשמה שלך לא תגיעי לרמה מסויימת של פתיחות ואהבה גם לא יהיה בך מספיק מקום להכיל את הכל.
ואז כל מה שתלא תעברי יהיה לחלוטין טבעי ומתאים למה שהכנת את עצמך אליו.
ולמה עם רגשי אשמה? עם צער?
זה מה שבחרת והכי טוב להשלים עם בחירות לאחר שהם נעשו.
למה לקטוע את רצף הקיום. רצף המחשבה. לשים את האש הבוערת על המתן.
רק להיכנס פנימה ולהקשיב למה שבחוץ.
רק לעצום עיניים ולהזיל דמעה.
ולחייך.
ולמות אל עבר כל השונה, השחור, העוטף אותך כמו אמא אוהבת, מגינה.
להיכנע.
ולצוף.
הצד האפל של הירח.
"מעפר נוצר ואל עפר ישוב"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
