כֵּנוּת

[או התחלה חדשה - התפילה]

אני עדיין לא יודע מה אני עומד לכתוב בדקות הקרובות. רק יודע שזה בקטג' החולמים ושיש מצב טוב שירדו כאן דמעות.

חשבתי שהתגברתי עלייך בחודשיים האחרונים. הפסקתי לחשוב עלייך, הפסקתי לקוות, אפילו הצלחתי לצחוק על מה שמצאתי שם בינינו.
כמה טעיתי.

פגישה אחת וכל כך הרבה זכוכית שבורה.................. הרבה רגליים פצועות.

ואפילו לא פגישה ארוכה, מקרית כזאת של 5-10 דקות. מה שמפתיע אותי זה שדווקא היה לי קשה איך שאת נראית, שינית תסרוקות, מחייכת. כל כך יפה!!!

לעזאזל!

למה בכלל אכפת לי?
...

לא יודע. חייב להתנתק. לעזוב, לשכוח. לעזוב את תל אביב. לשכוח שתי לילות מהחיים שלי שנשארת לישון. 2/365 כמה קשה זה כבר יכול להיות? שתי לילות של חלומות מתגשמים. לא פחות לא יותר. אבל לעזוב זה באמת קשה. באמת... יש נסיבות מקלות לתירוץ הזה: חברים משותפים, סצינה, עיר גדולה שם הכל קורה, אפילו להקות ורחובות שאי אפשר ללכת בהם. יש מילה ברוסית - тусовка.

ואולי זה עונש מאלוהים. Divine Retribution על איך שגרמתי למלאך להרגיש. אולי, נסתרות הם דרכי האל. ונסתר הוא האל עצמו.

טוב זה כבר נהייה פילוסופי משהו. אם רגע חוזרים למציאות. יש אותי יש את 'בל יאמר שמה' המופיעה בכותרת הפוסט ועכשיו גם את ההתחלה החדשה/ התפילה. במה מדובר? לא הרבה, עבודה קטנה חדשה (ספרייה), כמו שרציתי. חונכות פר"ח עם ילדים יהודים-פלסטינים בפלורנטין ושנה אחרונה (בתקווה) באוניברסיטה בצפון ת"א. אם 2/3 יצליחו לי תוכלו למצוא את עבדכם הנאמן עם חיוך על השפתיים.

אבל ככה, כדי לסגור את החולמים כמו שהתחילו (אבודים מראש) כמה שורות פיוט.
יגמר כמו שהתחיל.

urban gypsy

urban monk

love triangle

with some old punk

be your shrink

be your lover

want a girlfriend

not a daughter

make it funny

make it sad

no health, no money

where's dad?

have some parties

have some wine

relationship relapse

all in good time

recoil lovers

manic sad

coffee showers

the good with the bed

spend one night

head over heels

trip together

expansive-cheap thrills

night's out

till the morning

sulky faces

all day yawning

rainbow curls

slippery kiss

beautiful agony

over nobody this

people change

feeling don't

love sore

sticks in your throat

deranged girl

naive kid

one less toy

to play with

ואני לא מדבר על סופרמרקט עדן.

אין לי כוח לכתוב פוסט פילוסופי, או שיש לי קצת יותר שכל ממה שחשבתי כדי לא לכתוב עוד אחד.

מה עושה בימים האחרונים?

- כרגע חוזר מסרט ישראלי טוב (לשם שינוי), "השוטר" כשחצי מהסרט זה על 'האוייבים' של השוטר. שמאלנים טרוריסטים מת"א. כן קראתם נכון :)

- כותב מיילים, פייסבוק, רשימות פילוסופיות חסרות תוכלת ועורך עורך עורך את "הממלכה האבודה": מקטלג תחת קטגוריות כמו: סקס, מוות ויומהולדת.

- מסיים חובות אקדמאיות, מה שכולל קריאת הרבה סאטירות רומיות. לא נשמע ככה אבל זה כיף. לא סתם אני גורר את זה.

- מלמד את אמא שלי אנגלית ועל עצמי כופה בכוח לחזור אל היפנית הלא קיימת שלי לקראת שנה 2 בקורס.

- מתעייף מלרדוף אחרי בנות (שירדפו אחרי אם בא להם) ומפסיק עד שזה נהייה משעמם וחוזר חלילה з:
- קורא מדריכי אסטרולוגיה וזומם למפות כל דבר שזז בדרך למקצוע המובטח-חמקמק מזה שנים רבות שכבר זממתי.

- מוזיקה, מוסיקה, מוזיקה. היפ-הופ רוסי ופולני בחזית המזרח אירופאית,  מטבל עם פאנק-רוק ישראלי ואיזה לידי גאגא לקינוח.

אבל זבו-תכם רשימות. מה שאני באמת צריך זה להתנתק מהכל לכמה ימים ולשקוע במדיטציה, כתיבה, חיפוש עבודה, בניית עסק אסטרולוגי, או כל דבר אחר בעל פוטנציאל להוציא אותי מכביש מהיר לסכיזופרניה או ADHD במקרה הטוב.

חברים, צריך לשקוע במשהו. better yet. לטבוע במשהו.
טוב בינתיים זה פוסט ארס-בלוגטי. נשים בבגט עם איזה חסה, מלפפון וקוביות טופו ואנחנו מוכנים לדרך.

וברגעים של יאוש, שפעמים תכופות מדי באים ביחד עם אלו של התקווה, חושב לעצמי: איך לעזעזל אנשים מוצאים זמן? בלי לאבד את השפיות הנפשית שלהם. בלי לאבד חברים. או את החיוך על הפנים. או בלי להשתנות יותר מדי. אם אתה כבר מרוצה ממי שאתה היום אז למה לך לגרד את העור, לחטט בחצ'קון, לקרוע את הקליפה שעל הפצע. למה אי אפשר לנוח על זרי השלווה? אתה ודפנה באותה מיטה? לפחות לקצת זמן... כמה, חודש זה הרבה? חודשיים?

ליתושים אולי.

החיים כמערבולת ניאגרה. רוצה להיות הצפרדע שיושבת על המבשם. האבן בארוגת הפרחים. אגל הטל על החלון בחורף. בבוקר. כש-קר ורוצים להישאר במיטה.

אינסוף סופו לחלוף / נצחי כמו צליל/ שבריר שנייה/ על עור התוף

אנרכיזם ממשלתי

דמוקרטיה של איש אחד

בחורה עם ביצים

כובע אדום עם כוכב

סקסולוגיה

לא רק בספרים

שדים ורוחות

מתוכך מדברים

חמש מזויפים בתור

עוד עשרים בצ'אט

יום שישי אצל בלה

נוריד איזה שוט, נתפשט

מאו-זה-דאנג

ורכבת נשים

אני ואת אחותי

למה שנינו שפוכים

דמוקרטיה בדם

טיראניה במכנסיים

פוליתיאיזם על השולחן

מונותיאיזם איתך.. ‘עיניים' 

אהבת נעורים

החבר הראשון בתיכון

מאורת חזירים

מי ראשון?

מילים מלוכלכות

אבל בשקט

גברים קונכיות רכיכות

זקפות בלי ותק

תגלגלי לי ת-עשב

ירוק בעיניים זהב

חומר פצצות

נימרוד השיג.. 'איזה כוכב!'

מהפכה של שַמִים זין

ערמת ילדים

עזבו-תכם אידיאולוגיה

'תעשו חיים'

אל תזיין לי בשכל

תזיין תצורה

תחתונים אחרונות בכביסה

חזייה במגירה

פרולטריון תאי זרע

דופקים לך אורגזמה

מהגרים מסודאן

איתנו במאזדה

לא מצפַה לגמור

אולי לרוקן איזה ארנק

אורגזמה בכלל אצל אחמד

אותו אחד

סוציאליזם לכולם

כי אני אומר

ממשלות העולם

אה? אני גומר…

רצח אופי

הכפשה

קונדום מיוזע קרוע

בתוכך "אישה"

לא אהבתם

אתם יודעים לאן לדחוף

צמחונים?

זה למה יש מאמא-עוף

הכל טוב

אידיאולוגיה לקטוף

אונס בחורה על בחורה

גברברים על רצועה קצרה

עבירה

תמונות בחסות רוגטקה

וסתם לידע כללי, אפשר לעשות מדברים כאלה מוזיקה

ם_ם

המטרה בחיים זה למצוא את הטייס האוטומטי שלך

בהתחלה כמובן צריך להבין שיש לנו טייס אוטומטי. לא מזיק גם לדעת שאצל כל אחד הוא מתפקד באופן שונה

אחרי שמצאתה רק צריך לפקח עליו מדי פעם, הבזקי אור של בחירה אנושית בתוך גן עדן חסר מודעות עצמית

להיות חולה = להתחמק מאחריות

תסתכלו מה קורה בבה"ס, בצבא, או בעבודה?

בהתחלה מעמידים פנים, אחרי שזה הופך נחוץ יום-יום מתחילים להאמין בהעמדת פניםוהגבול בין נפש לגוף (שאף פעם לא היה מוגדר היטב ממילא) מטשטש לחלוטין

פייסבוק זה סימולציה של עצמך בתור אדם מפורסם

ניהול "מעריצים", ליחצן את עצמך, קורות חיים וכו וכו וכו'

מכונה נוגדת בדידות בתיאוריה אבל מגבירה בדידות בפועל

בנושא עליונות המכונה על בני-אדם:

עם כל מה שהמחשב יכול לעשות הוא לא יכול להפוך למראה פשוטה

בלי webcam ותוכנה מיוחדת בכל מקרה

ולסיום: 

נראה שלחיות בת"א תורם להפרעת חרדה

יד על הצוואר

אחת בין הרגליים

כולי שלך

את שלי בינתיים

בסה"כ שעתיים

על תעז!

לעשות לי את זה עכשיו

תנצנץ חמוד שלי

אלמנה שחורה

או אישה מפתה

את קורייך אורגת
בחיוך זרחני

את אותי הורגת

מה עושים היום

אל תגיד לי שלא אמרתי
מה פתאום

לא את זה!
על תעזי לחשוב, חזרתי

נשיכות, צעקות ושריטות
כמו חתול

מגרגר בקול חלוש
ונופל
כמו יוצא לטיול

תסממי אותי

תסמס לי עכשיו

אין במה לתפוס

רק נוזל מתועב

אהבה חפוזה

או קרב בין נרקיסים

תפתחי חלון

קלסטרופוביית ננסים

עוגות קצפת

חליטות גבינה

חגיגה לבנה

כל פינה תמימה

חיוכים מפה לאוזן

בלאגן זדוני

זו בטח לא את

אולי זה אני

למי פות

זה לא כוחות :)

ניתן היה לדעת שהייתי במצב רוח טוב בחודשיים האחרונים ע"י העובדה שרציתי לעשות קעקוע.

אחד מהרעיונות שחשבתי עליהם, למי שמזהה.

[יותר מדי עירוני לאחרונה, איך נהניתי מטיולים שנתיים פעם] פוטניצאל בלתי מוגבל baby!

מוזיקה באנגלית נמצאת בכל חור (כן, גם באוזניים יש חורים)

מוזיקה בעיברית בשבילי זה בעיקר גלגל"צ (אולי הדבר שאני הכי זוכר מהשירות שלי)

מוזיקה ברוסית זה פשוט דבר עצוב! איזה 90% מהזמן... (אפילו ההיפ-הופ שלהם עצוב) המקבילה הרוסית ל-MTV:
Russian Music Box זה יותר לוויות מחתונות ויותר סרטים מערוץ 4, למי שזוכר עדיין.

ובכלל אנשים שיגעו אותי לאחרונה. מצד אחד אומרים לך להיות עצמך, להיות טבעי, משוחרר.

                                      מצד שני כשאתה נהייה מספיק משוחרר לעשות מה שבא לך זה לא נראה להם

                                      אז מה אני בעצם? ADHD? פוזה? לא חושב לפני שאני עושה?

                                                           לא מתאים לגילי? לא מתאים למין שלי?

                                      יאללה עזבו אותכם מה שאחרים חושבים (כל עוד אין לזה יותר מדי השלכות)

                                      ופשוט תביאו את מה שיש לכם ותביעו את עצמכם. כי עם כל הפוזה של להיות מבוגר

                                      כולם שמים על מה שאחרים חושבים עליהם.ואף אחד לא יודע למה הוא עושה את מה שהוא עושה.

ואם יש גילאי התבגרות שקוראים את זה אז תדעו שהייתי מת שיהיה לי בלוג (לא מחוק) מגילאים 11-18. סתם שאני ידע עד כמה השתניתי ומה הזמן עשה לי.

הכי דופק אותכם הזמן, או מורח אותכם, זה תלוי :) 

יצא פוסט תלונות, אז עם כבר תלונות רשימה של דברים שמעצבנים אותי:

* אנשים שמסננים

* שלא חוזרים

* הפסיקו לדבר איתך בלי סיבה

* צ'אט

* אנשים שמוחקים/ שורפים/ זורקים את האומנות שלהן

* פוסטים בלהט הרגע שאני מתחרט עליהם מאוחר יותר =)

ואם למישהו יש בעיה עם זה Brit-Spears שולטת and you all die bitches!