כֵּנוּת

   פעם יצאתי לדייט בתל אביב, עם בחורה בשם איה. ביקרנו גלריות לאומנות שבמקרה התפרשו לאורך רחוב אחד והיו סגורות לרגל איזה חג ביום חול. הלכנו הלכנו ובסוף פנינו מהרחוב לנתיב שנמצא בסמוך לבן יהודה שם מצאנו גלריה פתוחה סוף סוף. נכנסנו לגלריה ולא ראינו כלום, בערך מה שרואים בטלויזיה אבל ממוסגר. דיברנו.

   דיברנו הרבה על דברים לא חשובים ככל הנראה. במבט לאחור זה כמעט נראה שהדייט יצא מכלל שליטה. בסוף ההליכה הדרך הביאה אותנו למסעדה זולה ליד הטיילת שם הזמנו את המנה שהכי אי אפשר לקלקל (בטח צ'יפס) וחייכנו הרבה בלי סיבה. היה קר אז שמתי עלייה את המעיל שלי לשמע בוז רועם מצד החברים שלי יומיים לאחר מכן. "היית צריך לחבק אותה" הם אמרו, "אידיוט", "פספסת את הסימן שלך". אבל אם חוזרים לרגע בו ישבנו במסעדה והרעפנו מחמאות על הנוף דווקא עלו שאלות חשובות.

   היא שאלה אותי כמה חברות היו לי ואני שאלתי אותה את אותה שאלה מקווה למספר חד ספרתי בלב. התשובות היו די מספקות ואחרי המסעדה יצאנו לטיילת של הנמל והלכנו יד ביד. אני הלכתי עם פרפרים בבטן והיא עם קשרים בלשון, הרגשתי את עצמי יותר טיפש מאי פעם עם מתקפת המחושים הזאת, עם השמחה.

קרוב לתחנת האוטובוס תפסתי את עצמי בשקר כשאמרתי לה כמה אני כבר מצפה לפגוש את כלב הזאב החדש שהם הביאו הביתה בעוד המחשבות רצות ל'מה נעשה בחדר'. הגענו לתחנת אוטובוס וגם זה האחרון התקרב ואז קרתה טעות קטנה, תאונה ב'טקס הפרידה'. אני אמרתי משהו כדי למשוך את תשומת הלב שלה לפני שהיא עולה לאוטובוס ופניתי לנשק אותה על הלחי, רק שהפניית תשומת הלב עבדה טוב מדי והיא הפנתה את הראש יותר מדי ככה שהשפתיים שלה היו מול השפתיים שלי שהתקרבו לנשק את הלחי ונישקו את הפה במקום.

   כל זה ערך בערך שתי שניות. שנייה להפניית הראש ושנייה לנשיקה, הרבה פחות זמן משלוקח לי לרשום את כל זה עכשיו. היא פנתה לאחור, שמאלה הלאה ממני ונכנסה לאוטובוס. בדרך הביתה חשבתי על כמה אנחנו דומים, שנינו ילדים יחידים לאמהות חד הוריות, שנינו לומדים פסיכולוגיה, צמחונים, עובדים באוניברסיטה. נזכרתי במראה נערת הצופים שלה והרגשתי טוב עם עצמי, סוף העולם טוב אם לומר את האמת.

   יומיים לאחר מכן היא נפרדה ממני אחרי ששלחתי לה שיר אהבה באי-מייל. הייתי צריך שבוע כדי לתרץ את עצמי בפני כל החברים שלהם סיפרתי.  

 בשבילו                                                                         בשבילה

סימנים סימנים                                                                ברהיטות קולחת         

רובם סתומים                                                                  רוקדת בין שלוליות

חור בנשמה                                                                    אם אהבה מתפתחת

דברים קטנים                                                                  turn it off

תפסיקו לקרוא בבלוג הזה

בפיסת הרפש האינטרנטית הזאת

בִּיצַה שאין חוזרים ממנה

חור של מלריה, של תולעים, של צואה ואיידס

אני מתכוון לכתוב עכשיו על נושא שכולכם שונאים ככה שכדי שתפנו את המבט עכשיו ולכו לגלוש במקום אחר. "לגלוש" הם קוראים לזה. "לגלוש".

הצחקתם אותי לגלוש... אתם רוצים לגלוש, לכו לים לגלוש, לכו לים בחורף לגלוש, לכו לים בחורף לטבוע-לגלוש. מזדיינים שחושבים את עצמם.

שאלתם אותי 1000 פעם בחודשַיים האחרונים אם עשיתי את זה?

אם הלכתי לזונה.

וגם ציפיתם לקבל ממני תשובה ברורה על זה, תשובה חד משמעית, כן?

שאלו אותי 1000 פעם שנה לפני כן

אלף פעם שאלו אותי אם אני הומו, שאלו אותי אם אני gay, אם אני queer, אם אני מתרומם, אם אני fag, אם אני bi?

to bi or not to bi that's the question
ולא עניתי להם פעם אחת, בטח לא פעמיים. עניתי להם 1000 פעם, כל פעם תשובה אחרת למזדיינים

כאילו שזה אומר משהו (אנא קוראים יקרים תרדו לבלוג שלי, תרדו לתגובות למטה ותסבירו לי כאן ועכשיו מה לעזאזל זה אמור להביע) (מה לעזאזל זה אומר שאני הומו, שאני הולך לזונות, שאני בקטע של קטינות, שלא עשיתי ביד שלוש שנים, שאני מסיים כל משפט בסימן שאלה) מה לעזאזל כל זה אומר?

[נו, אתם כבר יודעים מה לענות לא או שעדיין לו] [תהפכו לו את ה-לא]

בואו נראה,

לה יש תיאוריה

ולה יש תיאוריה

וההיא בטוחה שהיא יודעת

וההוא בטוח שהוא מבין

fucking shit

[פוסט כזה בטח אומר שהגיע הזמן לברר איך פועלת אפשרות חסימת התגובות ב'ישרא']

אתם חושבים שאני לא רציני?

אולי אתם חושבים שאני משקר?

בואו אני אראה לכם עד כמה אני רציני.

אז למה אני חושב שזה חשוב, שזה לגיטימי, שזה נורמאלי, שזה בסדר, שזה מועיל, שזה מצוין, שזה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות בתקופה הזאת של החיים שלי

ללכת לזונות

החברה המגעילה הזאת, המתנשאת הזאת, היומרנית הזאת, הדו-פנים שהולך פה, הצביעות והפוליטיקלי קר-ריק  זה מעבר אליי.

[כל בלוג שאני נכנס אליו אני מגלה פוטנציאלים יותר אפלים של הנפש האנושית. מתי זה יגמר? אולי אני צריך לסגור את הרחם של כל הרוע הזה, את ה- port, אני צריך למחוק את חייל בדיל]

חזרה לנושא

בארץ הזאת, על האדמה הזאת אין לך סיכוי להשיג מישהי אם אין לך כסף

Fucking America baby
שתי טיפות מים ופני מלאך

אם אין לך אוטו או יותר טוב- אופנוע, אם אתה לא גר לבד או לפחות עם שותפים, אם אתה לא מזמין מישהי לחו"ל איתך- ככה ב'דרך אגב', אם אתה לא יודע לסחוט בחורה בעזרת ארוחה במסעדה דרוג חמש כוכבים במישלן או מתנות מרובות מסברובסקי

אז אתה לא משיג אף אחת.

אם זה לא לשקר, אם זה לא לשחק משחקים, אם זה לא "להיות חכם" – במובן הכי מגעיל של המילה, אז אני לא יודע מה זה!
עם יצאנית/ זונה/ נערת ליווי/ חשפנית/ מה שבא לכם  זה לפחות ברור. יש לקוח ויש מספקת שירותים, יש מחיר ויש הגדרת תפקידים ברורה ומקום לכל אחד, איפה כל אחד נמצא. בלי משחקים, בלי שטויות. אם היא רוצה להפגין חיבה קצת מעבר יש דרכים מאוד פשוטות לעשות את זה, יש דרכים להראות.

ומה אם אהבת אמת? הצחקתם אותי...

אהבת אמת זה עניין של גיל. נגמר בערך אחרי גיל 17. עשרים ושתיים לאלה שמבשילים מאוחר. זה דו ספרתי כפול אז זה כבר ממש גבול עליון.

אהבת אמת...

אז על מה הסיפור פה בעצם, בסופו של דבר? זה די פשוט. בסופו של דבר, בתמציתו של עניין, ב- bottom line  מדובר פה על סקס, על לעשות את זה, על להזדיין, החלפת נוזלים או שימוש בחוש הכי גס שיש לנו: חוש המישוש, שפתאום גם הופך לחוש הכי נשגב פשוט כתוצאה של כלכלת שוק, כמה זה נדיר להגיע למצב בו אתה משתמש בו לדברים של מעבר לאחיזה בחפצים והזזה שלהם ממקום למקום. כמה נדיר עבור חלק מהאנשים לגעת במישהי, במישהו, למשש, להרגיש, להעביר ידיים ולא רק.
ועוד פעם השאלה הזאת, על מה הסיפור פה בעצם?
ידידה שלי פעם אמרה לי שהיא הייתה מוכנה לשכב איתי כדי להוכיח לי שזה לא ביג דיל. ה-catch, קל להגיד דבר כזה כשאת נמצאת בקשר עם מישהו. זה כמו לזרוק איזה הערה של 'איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים'. הקשר בין המילים להווה-מציאות הוא תלוש בהחלט.

ידידה אחרת (או אולי שתיים או שלוש, לא זוכר) אמרו שאם הייתי מנסה משהו כבר הייתי גומר איתן במיטה. הם אמרו את זה בלשון עבר. בלשון עבר בלי להשאיר אופציות ללשון עתיד. (בטח לא ללשון הווה).

כאילו זה היה אמור לגרום לי להרגיש טוב יותר עם עצמי. אפקט ההפוך אולי.

עוד איזה שתיים שלוש ידידות רמזו על נימפומניה, קצת יותר מרמזו על נימפומניה למען האמת. אם כי מילים, למדתי, יש לקחת בעירבון מוגבל.

הנהנתי להן בתגובה. מה עוד יכולתי לעשות? האמת, זה בכלל לא מפריע לי. ליברטניזם או סתם דפוק בראש.

כל אלו נראה לי קוראות פה, [פרצוף סמיילי {טקסט}]

מה אני אעשה, לא מוצא חן, שיפסיקו לקרוא

עוד יותר לא מוצא חן, שיפסיקו להתראות איתי

זה לא שזה ישנה משהו

זה לא משנה כלום

[מחזר אחר משברים כדי ליצור סדקים באגו שחושב שכל יום יומהולדת.] [מוליך את עצמי על פני תהום, כדי ליפול- לשבור את מָסֶכַת החרסינה המכערת את הפנים, חונקת חיוכים, מתווה פני ג'וקר, עוד אכזבה-עוד צלקת, עוד כישלון-עוד פצע כיב]

[_________________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________

_________בדידות אינסופית_______________________________________________________________
__________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________________

___________________________________ושואל את עצמי אם המוות יותר טוב_________________________
__________________________________________________________________________________]

[ממשיך כאילו מברירת מחדל, עוד רובוט בין השבע. השבע מיליארד שמרכיבים את הנחיל הזה שנקרא אנושות]

[ הרבה/] [ארבה]

מישהי לחבק ולנשק מול טלויזיה בשישי בערב

חה חה חה חה חה

[עיניים מתמלאות לחלוחית]

כל פוסט שאני כותב אני יותר רוצה להיעלם,

אבל משום מה משאיר הכל

אולי הסוף יבוא מהר יותר ככה

כן,

בחזרה לנושא

אז בעצם ללכת לזונה היא הדרך היחידה שאני יכול להשיג סקס בצורה הגונה במציאות הזאת. לא להגיע למצב של date rape או להשקות את הבחורה באלכוהול, להכהות את חושיה בעשן של בנגים או בולים פסיכודלים. לא להיות זקוק ל- mind games, לרדת על כישורי הנהיגה שלה, על תשומת הלב המיותרת שהיא משקיעה בגבות-שיער-תכשיטים, על חוסר הידע שלה במכוניות או בבורסה. לא צריך להפעיל מניפולציות כדי לרסק את האגו שלה, להוריד את ההגנות שלה בדרך להורדת המכנסיים.

This tug of war, this puppet master shit is not for me 

אם לא הבנתם אין דרך ישרה להיכנס למיטה עם מישהי, כל הדרכים פתלתלות. לכן אור הישועה, וישוע עצמו התלוי לאורם המנצנץ של הכוכבים בחשכה, הוא הרובעים האנונימים של תל אביב, רחובות צדדים וסמטאות אפלות שנפתחות אלייך כמו מתנות חג מולד לילד בן ארבע מתחת לעץ.  

אולי הכי עצוב זה שאני לומד,

כל יום אני לומד. עד שאני כבר לא רואה את המקום שאני עומד עליו הרגע. שאני עומד עליו כשאני כותב.
שאני עיוור בהתנהלות שלי ביום יום, שאני זקוק לרגעים של משבר, רגעים של הערה, של הארה, בדידות של יום שישי בערב כדי להבין מאיפה כל זה, מאיזה מקום זה מגיע. מאיזה מקום אני מגיע.

לפעמים אני אומר לעצמי,

(אחרי שחברים אמרו לי פעם אחר פעם)

עזוב אותך שטויות, דבר איתן דוגרי, אתה רוצה סקס, אל תסתיר, אל תייפה, אל תשקר

אבל אז נזכר שאין דירה, שאין אוטו, שאין יותר מדי כסף.  נזכר שאין כלום.

זה עדיין לא מספיק לכם?

אולי יש עוד משהו...

כמו רסקולניקוב בחטא ועונשו. אני לא רוצח את הזקנה כי היא עשתה לי משהו רע, או איזה נזק לאנושות, לא מנקמת דם ולא משנאה מוצדקת. אני רוצח משנאה סתם, משנאת חינם. רוצח כי זה משהו שאני צריך לעשות, שאני צריך לעבור אותו, שהחיים הובילו אותי אליו בדרך לא דרך, דרך לא ברורה.
אין לי ברירה אלא להתמודד עם זה, וזה הרעיון היחיד שנמצא שם לגבי איך.

[עכשיו כל הפמיניסטיות יצאו עליי – כמו שהם עשו לי בדינמיקה קבוצתית באונ' לפני שנה, ביתרו את המילים שלי לגזרים ומשם את שאריות הכבוד העצמי שלי]

בחברה שמעמידה כל כך גבוה את עניין העמידה. מעמידה את עניין הזקפה. גבריות, אסרטביות, ויאגרה, פיק-אפ-ארטיסט, קצין בצה"ל, "עם כמה בחורות היית?", "לאסייתים יש זין קטן", "הוא ידע איך לתפעל אותי",  אז באמת יש לי ברירה? באמת יש לי?

אתה רוכש ניסיון מיני בכל דרך אפשרית, ואז משקר את דרכך לתוך קשר או לתוך נישואים. האלטרנטיבה: שזורקים אותך לכלבים, כלבים בשם "בתול בן 40", כלבים בשם לוזר, בשם אפס, כלומניק, פרייר, הומו. כלבים עם יותר שמות מהספינקס, עם יותר ראשים מסרברוס בשאול.

אז באמת יש לי ברירה?

[Let the feminist bitches out and tear the poor stupid fool to shreds]

כל פעם שבחורה מתגלה כעוד מסננת סדרתית, כל פעם שעוד קשר פוטנציאלי יורד לטמיון, כל פעם שאת לא עונה לי לטלפון, כל פעם שאת מתחמקת בעוד איזה תרוץ עלוב (והם כולם עלובים), כל פעם שעוד ידידה מרימה דגל של friends zone, שעוד אהבת חיי טוענת שאני משתמש במילה הזאת סתם, שאני לא יודע מה זה.

כל פעם נשבר הלב

ונשארות רק המילים

(והכאב בפנים)

כל פעם שעוד פעם נשבר הלב

כל פעם שעוד פעם

כל פעם שעוד פעם

כל פעם שאין לב ונדמה כאילו הוא מעולם לא היה

אני חוזר ואומר:
"שיזדיינו כולן, אני הולך לזונה"

מוציא את הפתק האפור המקופל מתוך התיק, ההוא שמסתתר בין פנקס הרשימות לקונדומים בנרתיק המשקפיים ומסתכל על המספרים הכתובים בעט כחול.   

זה לא מסובך בסה"כ, אני אמא שמאיימת על הילדים שלה שיצטרכו לכרות להם את שיניים אם הם יאכלו ממתקים, אבא שמנופף בחגורה שלו אל מול פני הילד המבועת 100 שנה לפני היום במחוז נורמאנדי שבצרפת, אני מוציא קלף מיקוח, מנופף בו מול הפנים ומאיים.

[ומה היה קורה אם לא היה לך אלטרנטיבה?]

[אבל אתה ממילא לא משתמש בה. אתה אומר שזה שווה משהו בתור קלף מיקוח. קלפי רפאים יש לך שם]

עזבו אני אלך ובטח לא יעמוד לי מרוב לחץ, אבל זה כבר פוסט אחר.

נו?

פוסט אחרון שאתם קוראים אצלי?

כן,

יופי,

בתכלס, אין לי סיבות להפיץ את הארס הזה ברבים, את ההרס. ארס פואטי משהו, ארס פואטי.
זה שהנשמה שלי מפלרטטת עם עזאזל בשנתיים האחרונות לא אומר שאתם צריכים להתבוסס באותה בריכה של דם.

לכו למקומות יותר טובים. איפה שהרקע של הבלוג לבן והטקסט ירוק. תמונת הופכין כרומטית של מה שקורה פה, אולי זה יתברר כתמונת הופכין גם מבחינת התוכן.

אז זהו, שאני מנסה פה להפיק משהו אמיתי בניגוד לרוב השבוע שלי. בניגוד לרוב החיים שלי.

אבל הכי אמיתי זה:

*

*

*

שאם אני באמת אלך, זה יהיה אקט הייאוש הכי גדול שאני מסוגל אליו.

הדגל לבן הכי לבן והכי קרוע שתוכלו למצוא.

אם אני אלך, אז הנשמה שלי היא באמת לא לי.

כי ברגע שאני אעשה את זה אני אאלץ להשתנות

וזה הדבר שאני הכי מפחד ממנו.

[God bless their soul]

[

[
[

]

[שם קובץ: 'שקרנים']

[God bless]
]

[
]
]
[שם קובץ: 'זונות']

cellar-fcp בשביל האומן

קטג' מוזנחת שכמותך.

והפעם

לקט רוחני. כי אנשים מתעקשים להראות לי שיש יותר מסקס בחיים.

               נראה לי כתבתי על זה יותר בשש החודשים האחרונים יותר משש השנים הראשונות לקיומו של הבלוג.

אני גם צריך לעדכן את יומן כיס מתישהו.

מספר לכולם שנסעתי למנזר והיומן מסע עדיין לא שלם בגרסאתו האלקטרונית.

אבל לפני זה. 

מעניין אותי לאחרונה, איפה עובר הגבול בין רוחני לדתי?

כולם מכירים את עניין ההגדרה הרשמית: דתי זה דת ממוסדת, שייך לחברה, טקסים מצוות ודוגמה. רוחני זה הדרך האישית שלך להתחבר למשהו גבוה יותר, זה הרבה פעמים נוגד את מה שמקובל בחברה והרבה פחות מסודר, ממוסד, לקום בבוקר כל יום ב-6 ולשאת תפילה, לשים תפילין סוג של דבר.

זה מבחינה איכותית. אבל,

מבחינה כמותית

איפה עובר הגבול בין השניים?

לי לפחות נראה, שדת" זה בד"כ הרבה יותר אינטנסיבי מרוחניות. אם מישהו הוא מאוד רוחני, כל שעה ביממה הוא רוחני, כל החיים שלו הוא רוחני אז איפשהו הוא חוצה את הגבול והופך לדתי. לא משנה אם זה {יהדות}, {הינדואיזם} או {תקשור - קריאת כף יד - קלפי טארוט}. זה ברמה הכמותית.

כמה שאלות פתוחות למחשבה ולתגובות כאן למטה:

האם שיגעון יכול להיות מבחירה והאם זה עדיין שיגעון אז?

אם השפה עושה עוול למציאות, ואנשי הרוח הגדולים בהיסטוריה חוזרים על עניין ה'אמת העליונה נמצאת בשתיקה'

מה שקורה ברמה הפילוסופית זה ש:

"אם אתה מדבר = אז אתה משקר"

אני יכול לאמץ דעות, ערכים, אידיאולוגיה עכשיו אבל רוב הסיכויים שאני אזנח אותם אח"כ, אז למה להתאמץ?

נשמע סתמי, או דכאוני, אבל לא. ברמה הכי מציאותית תחשבו על דברים שאהבתם פעם, דברים שהאמנתם בהם פעם, דברים שהיו העולם שלכם פעם.
איפה העולמות האלו עכשיו?

וחזרה לרוחניות ודתיות, תרשו לי להוסיף עוד פקטור למשווה:
"אתאיזם"

well...

[כשיש הכל אין כלום, וכשיש כלום יש הכל
  זה מוכיח שאתאיסטים ואנשים שמאמינים באלוהים זה אותו דבר בעצם]

רגע תעצרו ותקראו את זה עוד פעם

MIND_FUCK

Those who know don't talk
and those who talk don't know a thing

//

Nas~

**תכנים בוטים**

read at your own risk

השם האמיתי של הקטע שירה הזה הוא Juice

[a]

Drama queen

כי זה מפריע

Fairy tale hoe

אוו (בת זונה) זה מגיע..

לב שופך הכל

ולא רק הוא

שפתיי דובדבן
את דובי קטן

בידיים שלי

שפן            

כוח בלתי מֵמוּצֶה

חזה מידה

מעל הממוצע

כוס צר והדוק

ורק רוצַה

ורק רוצַה

לנשוך שפתיים

לשים ת-יד

סיגריה בפה

כל השאר בצד

high heel shoes

וחוץ מהם כלום

נשיקה על שפתיים

להריח ת- booze

רק זה בינתיים..

תשתחררי בובה

אין דבר,

אין דבר כמו סקס טוב

תני בראש חבובה

בחיי,

בחיי שאת עושה לי טוב

יד על מותניים

יורדת לכיוון עכוז

יותר קרוב

עכשיו מאלתרת ענטוז 

מהדקת לפיתה

יותר קרוב

עוד קצת

עוד יותר טוב

עוד,

מתחיל להיות רטוב       

[b]

כמו אבן יקרה

מכרה זהב, מכרה עפרה

להיכנס לצאת

חשכה תאורה

כמו קפיץ מתוח

כמו סטייק על מחבת

כמו תפוח

על שיפוד ענק

נחצה לשתיים

תפוח בדבש

לכל דבש את הטעם שלו

לא מוצא חן

את יודעת לאן לדחוף

לא משובב נפש

בטח גם לא נראֶה טוב

אבל מה לעשות

את שלי

עם או בלי, את איתי

בבעלותי

בשבילי את תהיי נחמדה

בגללי את קטנה, בפינה, מסכנה

תלויה בי כמו מוצר צריכה

כמו סַם

מטא-אמפטמין, אנדורפין

בתנוחת שכיבה

מגע עור גס

שמיכת שערות עבה

רק דרך החלון

מצפה לך ישועה

עלייה לגן עדן ממרומי נפילה ארוכה

מטעמי הגוף

משקה אלים

לגימה

פה שותים רק מיצים

רוחצים בלכלוך

ובָּלַיִלְ פנסים, תאורה יחידה

[c]

חושבת שאנחנו לא מתאימים

תזדייני

חושבת שאני עדיין ילד

קודם תנגבי ת-חלב מהפנים

חושבת שאת יודעת עליי הכל

'כמה שהיא טועה'

חושבת עוד משהו

את חושבת יותר מדי בחורה,

חושבת הכל מראש

כאב ראש

תני לי להקל

להפשיט את המצב

תני לי לעשות לך טוב

***

קלאספ לחזייה מתנתק

שכמות בחורף

והחום מתפשט

נסיעת כביש מהיר

תאונה באוטובאן

כבר מת,

[d]

לא יודעת למה אני מסוגל

גם אני,

יש לה ממי לבחור

מספיק כבר עברו בחור

you'll rub me the right way

or you'll pay

motherfucking boy

counting on homestay

delusional freak

fucking refuses to pay

a fucking dick

Shakti   !!    bitch

עריכה.