לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כֵּנוּת



Avatarכינוי: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

3/2012

עייף/ חיים אמיתיים - פוסט נורמלי




לא יודע אם אני אצליח לגמור את הפוסט בלי לקונן על מר גורלי, לעורר את שנאתכם לי
:)
אבל מוכן לנסות, אם אתם מוכנים להרשות
בלי הרצאות, רק חויות
סופ"ש ארוך במיוחד
כמו תמיד
כשכותב
אין אף אחד





Juggling between three jobs lately. Doing translation eng-heb/ heb-eng is one of the offers. The other one is working inside a cold room of one of the leading hi-tech companies in Israel cataloging data discs or something of that sort. The last one and the one I already started is being a research assistant for one of my psychology professors. On the same note I have to dig deep this Saturday to make up for lost time during the week not working.


אז בעבודה הכל בסדר. איך בלימודים?
די מוזר למען האמת. סמסטר ראשון מזה 4 שנים שכמעט ואין לי קורסים. סכנה ריאלית שאני ימות משעמום. וכבר זה נותן את אותותיו.
אני מתחיל לקבל סימנים שהסמסטר הזה בטח יהיה האחרון. שהלימודים מיצו את עצמם. שאני כבר גדול מדי לאונ' או שהאונ' תמיד הייתה קטנה אבל איכשהו לא ראיתי את זה. עדיין יש שם אנשים נפלאים, שיקבלו אותך לא משנה מה תלבש או בחלק מהמקרים מה תאמר להם אבל הסיבה שלשמה אני הולך לשם (ללמוד) נאבדה איפשהו בין שאיפות קרייריסטיות, מרצים אטומים (שלא נאמר סתומים), וקורסים חסרי השראה. בכיף הייתי לומד תואר נוסף בספרות או פילוסופיה, מתחיל את הכל מחדש ולא מגיע לחצי מהקורסים אבל אין כסף ויש עוד פחות זמן. חוצמזה זה הכל מפריע. מפריע מפריע מפריע. למה שחשוב באמת.
תקראו בהמשך...


ובין עבודה (שעדיין לא התחלתי) ללימודים (ריקים מתוכן) איכשהו לא נשאר לי זמן לישון.
מה אני כבר עושה שמוביל אותי לשם?
לא יודע.
אולי כותב.
ולא מפרסם.
הקוראים כאן אינם רבים וממילא והמקום הזה כאן בשבילי בסופו של דבר.





אז מה חשוב באמת? מה חשוב לי באמת?
אולי זה רגע טוב לחזור לאנגלית...
The most important thing. The one I obsess about the most is non other than the L word. And it's so pointless. Like every other subject the more you think about it the harder it becomes. Now really I probably should adopt the view that girls are stupid, that all they're good for is sex, looking pretty and makeup: a sort of body accessory. It's wayyyyy easier to handle objects than 3-dimensional thinking entities. easier to treat objects than subjects. Not in the sense of them being my subjects, that's no different than being an object but in the sense of being a rational thinking subject, the philosophical sense of the word.

יצאתי עם [קרובת משפחה/ ידידה/ מישהי שהייתי דלוק עליה הרבה זמן] אתמול, אמריקאית הישר מטקסס (28). נשואה לבן דוד שלישי מצד אמא שלי, עורך דין (30). היא נמצאת כאן לבקר חברה שמתחתנת. אסטרולוגית אנחנו מתאימים והיא יחד עם בעלה לא, ותמיד תמיד עפים ניצוצות כשאנחנו נפגשים, אפילו שיכול להיות שהניצוצות כולן בראש שלי. הבחורה מה יפה, בלונדינית עם עיניים כחולות אבל מראה עייף כזה כאילו החיים זה יותר מדי בשבילה. אבל גם מאוד מעשית, משרה תחושת ביטחון שקטה. אין מה לומר שילוב מנצח בשביל משורר אבוד וחובב אומנות כמוני. האמריקאית למדה אומנות בתחילת דרכה אבל ויתרה עליה מאוחר יותר לטובת משהו פרקטי (מנהל עסקים - תואר II). לא יכול שלא להיתפס באופן סימבולי בעיניי, ויתרה עלי לטובת העורך דין, מכרה חלומות תמורת כסף. אני אסלח לה על הכל אם יום אחד היא תהפוך לסוחרת אומנות או מנהלת מכירות פומביות.
אז מה קרה?
יום שני: ארוחה משפחתית אצלנו, היין זרם כמו מים. האוירה טובה.
יום חמישי: נסיעה מתוכננת לחיפה (וכזאת שבאמת יצאה לפועל - thank god) התחיל הכי טוב בעולם, morning glory עם פלירטוטים בין חלקים שונים של הרגליים בקרון כמעט ריק ברכבת. היה גם דיבורים שוליים בהחלט על לק, תיקים, וגבריות אמריקאית אני חושב שגם הזכרנו אותו כמה פעמים. זה הכל צפייה מה שעושה את החוייה הזאת למה שהיא ולא לשכוח שתמיד הייתי טיפוס של בוקר. ושל תחבורה ציבורית.
 חצי שעה מאוחר יותר צילמנו תמונות בכלל לא רעות בחוף טרם בשל לשחייה בחוף הכרמל, ומצאנו בר-חוף מקומי עם דקלים בכניסה אוכל לא רע ובירה במחירים שווי נפש באזור ('החבית') ודיסקסנו על חי האהבה הלא קיימים שלי על לבנה, ממרח חצילים ופיתות. איחרנו לאחד מהמוזיאונים אחרי שאף אחד לא טרח לבדוק את שעות הכניסה ומצאנו את עצמינו הולכים עוד ועוד קצת רק כדי להתיישב במקום אחר. אם הייתי יודע שזה מה שהיינו עושים הייתי נשאר בת"א. גם שם יש קפה בכל פינה. לא באמת... הכל היה שווה את זה, גם אם סתם בשביל הרומנטיקה בגרוש של לנסוע עם בחורה יפה למקום רחוק. ובטח בשביל שיחות הנפש והמבטים המחוייכים/ בישניים/ שנהנו מחוסר הודאות שעברה שם בינינו. גם גיליתי שהיא מכורה כרגע ל- Mass Effect 3.
=), הייתי צריך את זה.

היום היה ארוך וחזרנו לת"א בשביל ארוחות נפרדות עם חברים שכל אחד מאיתנו היה צריך להגיע אליה. אני וחבר שלי מצאנו את עצמינו במסיבת גאייז בטעות איזה 3 שעות מאוחר יותר והספקתי לראות את האמריקאית פעם נוספת לפני שהיא נוסעת ב-1:30 בלילה עוד פעם. נחשו מה? עוד קפה. אבל מה מה? הזמן עשה את שלו והעברת לשעון קיץ שעה קדימה גרמה לרוח הדברים העייפה ממילא להיראות כאילו הכפילו את היום מ-24 ל-48 שעות. 






 
                          







ומוצא עצמי חוזר לתובנה בהתחלה.
אני פשוט צריך לישון קצת. לעזוב הכל, לסגור תריסים, לכבות שעון מעורר בנייד ולשקוע לתהומות הנשייה.
























ובהערה צדדית
כותב על הכל חוץ מהדבר היחיד שאני חושב עליו.
אבל זה כבר לא לכאן.







DEEP CUTS



DREAMS








נכתב על ידי , 30/3/2012 23:41   בקטגוריות חיים אמיתיים, english, **prose, *מעשה קסמים, אוניברסיטה, אביב, חורף, אינטימיות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אהבה מלאכותית



לאחרונה כותב רק עלייך.
שלא ראיתי אף פעם.
הטיפשות

בעולם האמיתי התאהבתי במישהי שאני לא מכיר, גם שהנשמה שלי יודעת שזה לא נכון.
אבל מה כבר אפשר לעשות?
כל הזמן מפחד שזה יהיה לא, אבל חייב לנסות.
                  ~
בשיר הקודם ניסיתי להראות מה יקרה אם ניפגש. בשיר הזה כבר לא נשארו לי יומרות ואני מפשיט את עצמי עד הסוף למקום בו נשאר רק רגש.
עצוב, בודד, מרחף על גבי חלומות בהקיץ, השלמת שעות שינה באוטובוסים, היזכרויות פתאומיות בזמן קורסים באוניברסיטה, חזרה לדברים לא קרו מעולם.
תקוות,לא לפחד לנסות
ועצב חד כשעוד פעם חוזר להיות,
היא,הבנות

                  ~









אהבה מלאכותית
יכולה להיגמר בשנייה
אותך מרחוק
זה הכל צפייה


כותב בבוקר
קצת אוכל
געגוע בלילה
כמו תמיד מתפתל


אהבה מתוקה
געגוע
יום אחד אסע אלייך
ואולי אשרוד


חלומות על לילות אהבה
חלומות רטובים
שספק יתגשמו
ונישא על חולות נודדים



ובטח גם את רוצה
מתוקה
ובטח גם את
כמוני יחפה


שומע שירים
נבחרו בקפידה
שומע חברים
מספרים סיפורי אהבה נכזבה


ואצלי בינתיים
חיים
לדברייך
הם כולם משעממים


ובינינו מרחק
ובנינו חיים
ועדיין את בשבילי
את כל הדברים הטובים


חלומות על לילות אהבה
חלומות רטובים
שספק יתגשמו
ונישא על חולות נודדים



יפה שלי
אובסיסיבית לחפצים
יפה שלי
נותנת אותיות לאנשים


אקרא לך מישקין
בשמו של נסיך רוסי
תקראי לי את
תקראי איך שתרצי
רק תקראי


וכל כך מפחד
שאותך לא אראה
אותך לאבד
בלי לראות פעם אחת


אהבות אחרות
לי בינתיים מחכות
האוכל בכלל
איתן להיות


אהבה בלי כבוד
פדופיליה בקטנה
עיר אחת בינינו
מציאת אבדה, סכנה


חלומות על לילות אהבה
חלומות רטובים
שספק יתגשמו
ונישא על חולות נודדים































נגאטיב של כותרת הבלוג/ נגאטיב של תמונת כותרת











ריקנות, דמדומים, שום דבר לא קורה










אחרון
(נגאטיב של כותב הבלוג?























אני לא מאמין כמה כואב לרשום את זה. נותן הכל - שום דבר לא חוזר.
אהבה.







נכתב על ידי , 24/3/2012 21:45   בקטגוריות **poetry, התחלות, *אהבה מלאכותית, שירת אהבה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כתיבה ללא הכוונה



בשתיים בלילה
לא מתוכננת
עם קורטוב של תחושת סכנה
חוסר שעות שינה


אילו זה היה באמת 'שתיים בלילה'
















אני יכול לכתוב כאן פילוסופיה
אבל בטח תצא לי סתם עוד רשימה
אני יכול לבכות פה על מר גורלי
אבל בדיוק אכלתי לי תותים עם קצפת
ללא מחשבה על בריאות ולא על השמנה
אני יכול לחזור ולחשוב את אותם מחשבות
שחשבתי מקודם
על אותה בחורה סובבה לי ת-ראש
שוב פעם אי בודד, רפסודה, ללא עוגן
אני יכול ובחיי שאני רוצה
אבל עייף מדי
ואפילו קצת מרוצה
ועדיין טיפות של תקווה
על מילים מתוקות שהחלפנו
על אותו פיתוי ראשון
על לשמוע את הקול שלך
על לראות את המבט
להוציא ממך חיוך, כמעט
אם יהיה לי מזל גם דמעות
להגשים את מה שהבטחנו
המילים הם קלות מנוצה
התשוקה היא חומת אינסוף
ממחטה לתקווה
הבטחת אהבה
ועדיין היא לא מרוצה
יושב
לי על אי בודד
מתוכו שם רואה אונייה
היא אותי להציל
להוציא מחיי קונכייה
על אותו סיפון
ונדמה שרואה אותי
אך האם זה אני
הרואה את האמיתי?
או תבחר לא להסתכל
לא לראות מלבד בעיני רוחה
לצייר אותי
ולמחוק אז כשלא רוצה
אני דף חלק
כשאני קילומטרים משם
לצייר על גופי
לצייר בפחם
ואם ניפגש
נעזור אומץ
ונחזור למציאות
תקוותינו
עלולות עוד שלא להתממש
והכל יתברר כטעות
והאם אין בזאת
חוויה נעימה
זיכרון יפה
פגישה, ניסיון, הצהרה
ראוייה לשמה
וכמו לא אוכל עוד לראות בך
את אותו בן אדם
וגם אני כנראה אתגלה
כנקודה על דף
כהברה, סתם
אך יפה שלי, בן אדם שנועד לגדולות
לעולם לא תוכלי לומר לי איך לחיות
לעולם לא תוכלי לומר לי שחבל
לומר לי, למה נפגשנו בכלל
לעולם לא תדעי איך היה אם אחרת
עם רצונות את נשארת
חלומות מוותרת
ונותרה רק תקווה, מסנוורת
בשבילי לעולם תישארי חבויה
תהיי נסתרת
רק לפסוח על הסעיפים
גם לקול תרועה גדולה
לא ירדנו מהחומה
בתקופות של שלום
בין רגעי הדממה
שלוש מאות חמישים ושישה
ימי מלחמה










איזה עולם זה ללא תקשורת?
עולם ללא הבנה














































זהו שיר אהבה
רק לבש הוא צבאי הסוואה
במשחק מלחמה
גופתי מוטלת לה, נחה בינות דממה








נכתב על ידי , 17/3/2012 02:03   בקטגוריות **poetry, *דיאלוג, *אהבה מלאכותית, שירת אהבה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Zodiac Sign Aries 23.3 - 19.4



הדף המקומט-מתפורר הזה, ממעריב לנוער של שנת 2001, היה הצעד הראשון, בדרך מלאת טלטלות, במסע מתמשך להפוך לאסטרולוג.
ולמי שטועה אני מזל טלה ומכאן העניין. מכאן הפליאה שלא איחרה לבוא אחרי שהתכונות התאימו לאופי שלי, אחרי שזה הרגיש לי נכון.














- נמצא במקרה במגירה אחרי שהות של 10 שנים


נכתב על ידי , 11/3/2012 00:50   בקטגוריות אסטרולוגיה, אני, רטרוספקטיבה, מקרי בהחלט  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על בנות - פמיניזם



אני יוצא עם מישהי בימים אלו. אפשר לקרוא לזה 'יוצא' למרות שרוב האנשים כבר היו חולקים עלי בנוגע להבחנה הזו.
ואותם בעיות. אותם בעיות כמו אצל כולם.
כמה להתקשר? מתי נתנשק? מה הכוונות שלה? מה הכוונות שלי? מוקדם מדי להזמין אותה הביתה? לרצות את זה/ להתכוון או לתת לזה לזרום?
איכשהו תמיד יותר קשה עם ישראליות. (אפשר לחשוב שאני לא). אולי אני צריך לנסח את זה מחדש: איכשהו תמיד יותר קשה עם אנשים.
הנה! עכשיו זה טוב.










ומכאן החיבור הטבעי ל- למה אני לא פמיניסט למרות שאני טוען שאני: (משפט שמוכיח א' כל שאני קשה עם עצמי ושנית, כל דבר אחר שקשור לפמיניזם).
א. אני גר בראשון - אי אפשר להשיג דייט כשאתה פמיניסט בראשון
ב. עובדות החיים I - קשה להתחיל עם בנות כשאתה פמיניסט. כל דבר שאתה מעלה על נס הופך למשהו בלתי מושג
ג. עובדות החיים II - קשה להשיג סקס כשאתה פמינסט. יש famme fatalles אבל רוב הסיכויים שתיפול על אחת שתצפה ממך ליזום
ד. פילוסופיה זה רע לבריאות - כשצריך להתאים את צרכי השעה לאיזשהי תוכנית על שלא בהכרח בא לך עליה










וקצת על צביעות, כי הפוסט הזה נמשך ונמשך והשעות הופכות ליותר ויותר קטנות.
If you know me in real life I'm far from the 'dark, latin, mysterious lover' type. אבל למרות הישירות הבוטה, תליית הלב על שרוול הבלוג, ולשון שלא יודעת מנוחה אני מוצא את עצמי dumbstruck מבנות שמבקשות, דורשות ומשדרות משהו מסויים בעוד הן נופלות שלל/נופלות לרגלי הדבר ההפוך מזה. "אני לא אוהבת אותך", "לא רוצה לראות אותך" , "אל תתקשר אלי", ... , ... ואז הוא מופיע מתחת לדלת שלה, מתקשר בלי הפסקה, מאיים שיעשה ככה וככה וכאילו היא חוזרת בה מכל מה שנאמר.
אני יודע. כי גם אני הייתי שם.
פעם אחת.

  האמת היא שצביעות לא קיימת. זה הכל אנשים. לכל אחד סגנון ההתקשרות משלו שלפעמים גורר בחובו תקופות התבודדות/ התפרקות/ מערכות יחסים ספורדיות/ לא עקביות והרבה אי הבנה מצד אחרים.


BULLSHIT
אני פשוט לא מכיר את חוקי המשחק. סוף פסקה. שתיקה.










אמרה מרסי
נכתב על ידי , 5/3/2012 00:34   בקטגוריות *רשימות, מערכות יחסים, קיטור, פמיניסטי, פוסט מהלב, אני, *פילוסופי, **prose  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



What is this life?





?
What is this life
שואל את עצמי
what is this life?
עוד פעם


ועדיין לא יודע
והולך ונופל
הולך
ועוד פעם השאלה הזאת













אני לא עושה סמים, אני לא מזיין, אני לא משתכר תחת ולא משחק עם סכיני גילוח תחת מים חמים בשירותים
ומה נשאר לי לעשות? מה באמת?
תגידו שאני פלצן אבל נשאר לי לכתוב. להוציא את הלב, את העצמות, את הלשד, את הנשמה.
להוציא את הכל. לשחרר, להתיר, לפרק, למות, להתאבד לירית.

לצעוק.

מה זה החיים האלו?










כתיבה כנה, אבל חסרת משמעות. זה מה שיש לכם פה קוראים יקרים. וזה מה שאתם: יקרים. כל אחד ואחד מכם. עם כל הפחדים שלו,כל האהבות, כל הרגעים, הפדיחות, הדפקות, הדברים שמשגעים, האנשים שאי אפשר בלי, התחביב, הזיכרון, האקס המיתולוגי, ה'פאק' במראה, מי שלא אמרתם לו שאתם אוהבים אותו, מי שאתם בוכים בגללו בלילות, לפעמים, כשבודד. או הכיף המטורף, עם חברים, בנסיעה לחו"ל, כשכבשתם פחד, כשהשגתם את האחד, אחרי סקס, לפני הסקס, צחוקים עם חברים, כבר כואבת הבטן, דמעות בעיניים. בניצחון על האוייבים, כשאמרתם את המילה האחרונה, כשצדקתם אחרי הכל, או סתם ככה, בלי סיבה. ישתבח שמו, ישוע המתוק, אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו.


שתיקה.







מוות. ולא נשאר דבר. 


























מסריח מסיגריות, הולך לישון עכשיו.




נכתב על ידי , 2/3/2012 02:24   בקטגוריות **כמעט רגע שיא, **prose, חופש, מוות, מחאה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,718
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחייל בדיל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חייל בדיל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)