כֵּנוּת

כל פעם שאני הולך לשירותים עוברת המחשבה בראש: “destruction and chaos”

מה שמפחיד ב זמן זה שאי אפשר לעצור אותו, Fucking unstoppable bitch           

לתפור את העפעפיים לעיניים (עייף) 

בת זונה,
הסיבה יחידה שכל זה שקר זה כי לעולם לא יצא לנו להיות ביחד, לעולם לא יצא לנסות, לבדוק, להתכוונן, לפשל, להתבדח, להתאכזב, לזכות, לצהול ברגעי שמחה ולקונן ברגעי הפסד, לשכוח מברשות שיניים, לתת מהסוודר האדום, לקבל מבושם ולהעניק ניחוח אפטר-שיי בתמורה. לתת לשפתי הדובדבן שלך להתחכך באלו היבשות שלי, להתחכך שוב ושוב, ושוב, ומשם לקחת את זה מטה ומטה בגוף. מטה ומטה ואז מתחת ומסביב וצמוד וחם ויורדים הבגדים ועולה החום, ופתאום ה-10 מעלות בחוץ כבר לא משנה כלום, אף החימום הופך לפנימי, ומעיינות התשוקה והיצירתיות משתלטים עלינו כמו רוחות על שאמן בטראנס, כמו על שני כלבים מיוחמים, חתולים במפגן אתלטיות בקרב.
הסיבה היחידה שכל זה שקר זה כי כבר אמרת לי  לא. אמרת לי לא לחיים, אמרת לי לא לערבוב התמידי של הנקי במזוהם, של יפה במכוער, של גבוה בנמוך, עני בעשיר, חם בקר, שמן ברזה, מסובך בפשוט, חד וכהה, שחור לבן. את עצרת את מעיין היצירתיות עוד לפני שהוא התחיל לנבוע, לפני נטיעת שורשים נושאי פרי. בעציץ לא נכון הנחת או באבן במקום באדמה, אדמה שהייתה מלאה תולעים פעם. חולד.

-

כי אילצת אותי לחפש שקרים איפה שהייתה אמת, אומנם אמת לא נעימה אך אמת בכל זאת, לא הפכה היא לשקר עד שהיא יצאה למגננה, עד שהרגישה שהיא לא טובה מספיק ונאלצה להפוך את עורה ולברוא את עצמה מחדש כ אמת שהייתה לשקר. הייתי צריך למחוק את הישן ולהתחיל את הכל מחדש, מאפס ובהתאם לאופי שלי שניתנה עדות לגביו, בהתבסס על המילים המדויקות הריקות.

כבר לא יכולתי להיות אמיתי איתך, ילדה.

את צריכה להתעורר עם גברים כדי לכתוב
אני צריך להיזרק ביד נשים כדי לכתוב

אני לא אוהב להיות חבר הכי טוב שלך כי אני לא יכול לכעוס עלייך, לא יכול להיעלב ממך (לא בגלוי לפחות), לא יכול להיות פרובוקטור, לעצבן כמו אח קטן, לתת הרצאות כמו אח גדול. לא יכול כל מני דברים.

בכלא של החבר הכי טוב, אני נשאר האדם המושלם שמעולם לא הייתי, ואין ספק מעולם לא יהיה. אותה דמות שתומכת, מעלה מצב רוח אם הוא למטה, מוציאה רוח מהמפרשים אם הלחיים שלך נפוחות, שאוהבת ללא תנאים, שמסכימה לגבולות שאתה מציב, לדברים שאתה אוסר עליי (בגלוי ולא בגלוי)

[והכאב הכי גדול כשאני חושב עלייך והדמע...]

[ו' ארוכה - 

לא נגמרת  ]

מי אתה, מה זה הגוף הזה שלך?
תשליך לדגים יחד עם הנשמה שתצלול למצולות, רבבות השנים
ואכולי ההיסטוריה. עד שהנפש תשקוט והנשמה תפרח כמו השקדייה באביב, מיליון פרחים לבנים turned סגולים על רקע שמיי אינדיגו, כמו ים קריבי

קפיצת ראש

חָבֶר הַכִי טוֹב
הוא רק זיכָּרוֹן
חוֹבֶרֵת מְסוּדֶרֵת צבוּעָה עִיפָרוֹן
חָבֶר הַכִי טוֹב
עֵירוֹם מבּדידוּת
חָבֶר הַכִי טוֹב
אֶנוֹכִיוּת

"תסביר לי בעצם.. מה זה כל החרא הזה על חבר הכי טוב כשאתה מגרד את ה-30 כמעט?"

הוא שאל, ואי אפשר היה להתעלם מהצדק בדברים שלו. הוא שאל עוד כמה דברים ודם התחיל לזרום לכיוון הורידים שעל הידיים שלי אבל התאפקתי.

כבר אמרתי בעצמי לפני זה, כבר אמרתי בעצמי לעצמי לפני זה, שחברים זה פאסה אחרי 25. אחרי 25 יש רק משפחות, ואם לא משפחות אז דייטים וחתונות של חברים ועוד כמה דייטים עד שחברים באים לחתונה שלך. זה פשוט. לאף אחד אין זמן, כל אחד תקוע בתחת של עצמו, של העבודה שלו ושל הבעל והאישה שלו ושל החובות בבנק, והחובות החברתיות, והצפיות של כל העולם ואחותו. לעבוד, לחסוך, לנפוש בחו"ל, להתחיל תואר, לסיים תואר, לזיין עם או בלי תואר ולהוליד ילדים מלוכלכים ומחייכים. והכל מתמטי: תואר ראשון עד 25, אירוסין עד 28, חתונה עד 30, ילד ראשון עד 32, עבודה רצינית יחד עם החתונה, תואר שני יחד עם ילד ראשון, תוריד שתיים מכל מה שלמעלה עם אתה מזרחי, תורידי עוד אחד מכל זה אם את אישה. ואומרים שבני אדם אי אפשר לכמת לנוסחא...
ז' ב-ע'
בכל מקרה, חבר הכי טוב או, פאק, חברים בכלל לא תראו בנוסחא הזאת. למה כי, כשאתה בוחר lifestyle  אתה בוחר חברים. כבר אין לך זמן לחברים מהתיכון או מהצבא, כל מה שאתה מנסה לעשות זה להתבסס איכשהו בחיים האלה, ועל הדרך אנשים שדומים לך ונמצאים בסביבה המיידית שלך, שיש לכם משהו במשותף +/-  קופצים על העגלה, מצטרפים ומקבלים את הכינוי הלא מדויק חבר, לקרוא להם מכר היה יכול להיות מעליב, בטח לא נקרא להם שכנים... טוב זה הוחלט, חבר it is. אבל חברים הכי טובים לא תמצאו שם, ותדאגו לבחור lifestyle עם אנשים שתרצו להעביר איתם איזה 20-30 שנה ככה. אבל בלי קשר, אם לא מצאתם חתונה עד עכשיו אז אני מכיר כמה טלפונים של קבוצות תמיכה שיכולות לעזור...

sound track                                                                      k               

ק

28 מעלות בלילה

הבָּר מפוצץ

קַר

על מַעַלוֹתָיי סַפְרִי לי

לך לעבוד אמרה לי

לא במילים האלו

אִילוּ יָדַעתִי לֵהַקְשִיב

וכל כך אהבתי אותה

ח

מילה אחת

ותגידי לי לא

לעולם לא 

תַגִידִי לי

א

הדבר הכי קטן

הדבר הכי חשוב

נֵאֶלַם

כאילו מעולם לא היה שם

Dead/Lines

סימנים                  סימנים

רובם  סתומים

חור                         בנשמה

דברים  קטנים

מוות

...

מוות

  ...

מוות

מוות

     ...

       הכל

הכל חדש והכל ישן בכל זאת

רק מנסה להשלים עם הכל

עם העבודה החדשה

עם החבר שנעלם

עם החברה שחוזרת

אנשים מהעבר שנשארים

אנשים מהעתיד שלא מגיעים

עם עוד משבר כתיבה מהרגשה טובה

עם ערובות עיניים יבשות פתאום

וקעקוע שכבר לא נראה מפחיד

רק חשבון הבנק דולף

היה אמור להתמלא החודש אבל הברז היה קטן מדי

אולי בגלל הקורס הזה ברשת שקניתי בחופזה
עוד אלפייה ירדה לטמיון

ועדיין צריך להשלים עם

גיל חדש, כזה שמגרד את ה-30

מכשיר נייד חדש, כזה שיש לעשירים

תוכניות ישנות, כאלה שלא מצליח להגשים

חברים טובים, שאנחנו לא באמת דומים אבל שם נשארים

ואולי עם ההורים של ההורים שכבר בדרך החוצה מכל הבלגן הזה
מעבר להרים

ככה לסכם את המחשבות שלי כי תפסתם אותי ברגע רגוע

רק רגע

over exposure

כמו בחיים

מגופי
מלווה אותי
כמו מראה עכורה
משקפת לה עוד מחשבה

אם אלוהים גרם לי לקפוא שלוש שנים, תחילה במנזר בחו"ל ואז באקדמיה
ולהישרף עוד שנתיים בסצנת דייטים חסרת רחמים שיש פה בארץ
רק כדי שאני אוכל להעריך יותר אותך שקיבלתי לאחרונה

אז אני בנאדם מאמין

אמן