כֵּנוּת

[1]

שמיים תכולים

אופק אינסוף
לעצור את הזמן
איתך
קרוב

שלוש ימים של שקט
חופש מהכל
על האי הזה
קילומטר מהחוף
האופק קרוב
אילו גם יום אחד
מה טוב

מי מלח
ואויר כמו קריבי נישא
טבע קדום
בתוכנו נמצא
גועשים רגשות
העלים נידפים
אינסוף ריחות

מאיתנו נודפים

רוחות מאחורי מפרשים

וכל רגע הוא דבש

וכל רגע מתוק

נעשה הוא עכשיו

כמו תינוק

כמו שרק בסרטים

כל רגע מרגיש רחוק

אני ואת מתחלפים

בינות ירחים
בין שמשות
עליות ירידות
הכל שווה את זה
איתך להיות

מרחבים נפתחים
חלומות
נהפכים לזכורים
נופים ממסמרים
הגוף שלך על שלי
החיים נגמרים

יום ראשון אינסופי

יום שני את איתי

וביום השלישי

מועקה

מַראַה לנו

יש כאן משהו אמיתי

חזרה לחיים

משפחה

זה בטח כולל הורים

עבודה

קו התפר 

מציאות מחשבה

הפסקה זיכרונות

ומזכרת יחידה

מתוך כיס החולצה

תמונה

[2]

נאים לקראת הסוף

סגירת הקשר

נעים לקראת הסוף

לא משנה מה

נשאר הרוך

נסגרים נפתחים

רואים אחת את השני

מתרחקים

ושוב מתחלפים

אני בוכה ואת
עם מגבונים לחים

מידת הרחמים

היא לנו אל

מזעור פגיעה

היא על בהונות והוא זוחל

עוד הזדמנות לחוש
להתנצל

מצב חדש

להסתגל

בסוף על התחלה

שוב מדברים

נזכרים

באותם שלוש ימים

רק לא

אי אפשר

נאבדים

עוד פעם נוגעת

הבל  פיך באוזניי

לחלוחית על שפתיי

מתכרבלים

כמו זוג צבים
באותו שריון מתכנסים

באותו בית דרים

מהעולם מתחבאים

שוב נעלמים

שוב קטנים

הרוח בשיער

ושוב מראה של ים

עם מישהי אחרת הפעם

ואת איתו

רחוק

אי שם

מספרים על זמנים

על עיתים

שלא יחזרו

זה בלתי אפשרי

אבל עדיין מדברים

בָלֶבַד נזכרים

אחד על השני

לא ממהרים

הפסקה בשיחה

כמו בדיקת ראייה

עיוורון רגעי

החיים נמשכים

הצורה

נמשכים את

נמשכים אני

הוויה

שלוש ימים

קילומטר מהחוף

שלוש לילות

אינסוף

לא רוצה להשתמש בקלישאה אבל היא מרגישה לי הכי נכון בעולם כרגע.
"יש לי את כל הגורמים להיות מאושר אבל אני לא"
נזירה אמריקאית - יפנית בהרצאה ששמעתי לא מזמן אמרה ש"שבגלל שאנחנו מחפשים אושר אנחנו מתרחקים ממנו". כמה שזה נכון.

אני "יוצא" עם כמה בנות לאחרונה ולמרות שמרכז הכובד של המשפט האחרון יושב על המילה "יוצא" אין לי שום דרך לדעת שזה הדדי. אפילו לא רגש הדדי אלא ההבנה הפשוטה שאנחנו בכלל "יוצאים". ואני לא אכנס כאן לרשימה עם סעיפים של איזה מרכיבים מתחברים יחד כדי לקבוע עם אנחנו יוצאים או לא. לצורך העניין ובשביל הדוגמא עצם העובדה שאני מתעקש לשלם עליה, נותן לה מחמאות, מתנות, וכותב מכתבי אהבה (וירטואלים) זה מספיק. את כל אלה ביחד אפשר לייחס רק לאחת מהן.
והנה עוד הבעיה שאני לא מצליח לחלק את הרגשות שלי שווה בשווה כמו שאני מצליח לחלק את הזמן שלי בינהן. הייתי מביא לאותה אחת את כל הזמן שבעולם אבל זה לא אפשרי כרגע. לא משנה, לפחות למראית עין זה מה שאני מנסה לעשות, להעביר קצת רגש אמיתי מאחת לאחרת, שלא ירגישו את האדישות והאנטיפטיות שמבזיקה אצלי בפנים כל כמה זמן. שלא ידעו שהלב שלי נמצא במקום אחר, עם מישהי אחרת.

אם מישהו היה נכנס לי לתוך הראש, עושה זום-אין הוא היה יכול לראות עד כמה אותו זמן איכות, זמן בילויים בכלל לא אמיתי. עד כדי כך שגם כשאני נמצא עם דייט מס' 2 או מס' 3 דייט מס' 1, האחת, לא יוצאת לי מהראש. כמו להגיד את השם הלא נכון בזמן סקס עם מישהי שהיא רק תחליף לזאת שאתה באמת רוצה.

ובחזרה לבחורות. שלא תבינו אותי לא נכון. אני תופס מכל אחת ואחת מהן. כל אחת והיופי שלה, הייחוד.
דייט 2 עם אורך החיים האלטרנטיבי: בלי עבודה, בלי דירה, בלי מקרר, אנטי קפיטליזם, חקלאות אורגנית, טאי-צ'י, היפית, חיוך לא מהעולם הזה ומערבבת אנשים כמו מים, מנגבת אותם עם פיתה וחומוס.
דייט 3 פרועה, חתולה במגפיים, לא היפית אבל האהבה חופשית, מטר שישים אבל לא מפחדת מכלום, אולר בתיק, מבאר שבע ועכשיו אצלנו קרוב לבית בתקווה. שלא תבינו אותי לא נכון הבחורה לא עבריינית יותר אשת חייל ולה מופת עם כבר. היא מנהיגה בקהילה - נפגשה עם חולדאי לא מזמן לאיזה פרוייקט דירות, היא מאמנת אישית בשילובים וגם לא חסר לה מודעות סביבתית עם חשיבה ירוקה ואוספת כלבים מהרחוב. קצת מתוסבכת בתחומים מסויימים אבל היי, מי לא בימינו?
ויש גם שתי הדייטים עם אותו השם 4 ו-5 לצורך העניין. האחת כבר נמצאת שם הרבה זמן, ברקע. התחלתי איתה לראשונה לפני 5 שנים נראה לי, אולי 6. אחרי זה היה לי קטע עם חברה הכי טובה שלה והמשכנו להיות בקשר ככה ככה בעוד היא הייתה עם החבר הראשון שלה, בנאדם שאהבתי והערכתי אז איחלתי להם כל טוב והתרחקתי. עברו 5 שנים ויצא שחידשתי קשר עם חברה שלה וככה גם איתה. התברר לי שהיא נעלבה מזה שלא כללתי אותה בפאנל הצד הנוכחי בבלוג, שמחתי לשמוע מזה למען האמת. עכשיו אנחנו שוב נפגשים.

דייט 5 שחולקת את השם עם 4 מדהימה אותי כל פעם מחדש. אני כזה נהנה כשאני פוגש אותה שזה קצת מערער לי את מידת הדבקות ב-1, דבר מדאיג לכשעצמו אבל יש בו משהו משמח. סה"כ אני נפגש עם 4 לצורכי לימודים, או זה מה שעשיתי איתה בשבוע האחרון. באופן מוזר יצא ככה שדייט 4 ודייט 1 כמעט ראו אחת את השנייה. דבר שלא קורה בדרך כלל עם הבנות שלי אבל אוו מילא... אבל 4 היא משהו, באמת. diehard טבעונית, פעילה למען זכויות בע"ח, משדלת אותי לתרום מארוחת הצהריים שלי למען חתול הרובץ בסביבה. וכל כך מצחיק ביחד, אנחנו שני משוגעים. הכי טוב זה שלא צריך להסתיר את זה, ביחד כל העולם מרגיש משוגע ואנחנו נורמאלים. הכי היא עשתה לי את זה כשדיברנו על סקס בחופשיות מירבית אחרי שהיא ראתה אותי בפעם ה-4 נראה לי. הזכרתי את זה בפניה ולא קיבלתי על זה מכות, אמרתי שהיא נראית כמו יצור פרוותי קטן, פחות החלק הפרוותי.

יש גם דייט 6 אבל אני כבר מתחיל להכביד על הקוראים שלי, אז בהזדמנות.


כן כן. מסובך. כולם בחורות יפות, חכמות, מיוחדות, אני יכול להמשיך אתם יודעים...
אבל אם להוריד את הדיון ארצה (כמו כלב), לרדת מהענן הזה שאני תלוי עליו בחבל שרשום עליו "רומנטיקה" אז עובדות החיים מדברות בעד עצמם, או עושות רעשים מפחידים כמו כלבי שמירה או גדר חשמלית עם פיוז קצר.
ל-4 יש חבר, כבר 1.5 שנים. גם אותו פגשתי, מאחל להם כל טוב למרות שאני יודע שיש בי חלק שישמח במקרה והם יפרדו. היא כל הזמן אומרת שהם לא מתאימים אבל דווקא האמירה הזאת מחזקת בי את האמונה שיש להם משהו טוב שם. היא גם נוסעת לסין עוד שבועיים.
דייט 5 קצת מסובכת, ומאוד עסוקה. ההכרות הארוכה שלנו תורמת לביטחון שלי ולרצון לעשות עם זה משהו, שלא יתבזבז. אם אני חשבתי מחשבות בכיוון של שנינו אז בטוח שגם אצלה זה עלה. פה ושם. יש לנו ביחד מוזיקה טובה וסקרנות לגבי הדברים שאני עושה אז מכל כיוון יש לי תירוצים לפגוש אותה. אנחנו קצת דומים בהתנהגות אז לפעמים מדאיג אותי שאחד לא מאזן את השנייה. 
דייט 3 זה אחד הדברים הפחות יציבים שפגשתי. מזמינה אותי לפגוש אותה ועל הדרך אני פוגש עוד 2 ידידים שלה. הסיכוי הכי טוב שלי שיקרה משהו זה אם ניפגש במקרה ואני לא תיכננתי כלום איתה באותו יום! עדיף שגם יהיה לי תוכניות אחרות על הדרך. מן הרגשה כזאת שאלוהים מתגרה בכל מה שלמדתי על מערכות יחסים כשאני פוגש אותה. היא בן אדם חם על בסיס יומי (ולכולם), זה לא מפריע לי אבל אז היא הופכת לקרה תוך שניות רק כדי לגלות שפעם הבאה שאני מתקשר אליה היא "מאוד התגעגעה אלי ורצתה להתקשר בעצמה".
דייט 2 זה מקרה מוזר מכל הבחינות. כשניחשתי בת כמה היא התברר לי שטעיתי ב-10 שנים ככה. 10 שנים למטה! פאקינג מעיין הנעורים אני אומר לכם - תעשו טאי-צ'י. איתה הרגשתי שהכי יש לי סיכוי, בהתחלה אני התעסקתי יותר בלהתחבר עם החברה בטאי-צ'י והיא תמיד אמרה שלום, תמיד רצתה לדבר. אותו סיפור תמיד, קלטתי את המסר והתחלתי לפעול בהדדיות, התחלתי להשקיע ולתת תשומת לב ודי מהר (אחרי 2-3 פגישות ככה) התברר ש"אם זה היה רומנטי, היא הייתה יודעת את זה מהרגע הראשון".
טוב.




דייט 1, אווו דייט 1. לא, לא עכשיו.
על דייט 1 אני לא יכול לרשום פרוזה. רק שירה.
דייט 1 היא הסיבה שבזכותה אני יכול להמשיך הלאה. שסוף היא באמת סוף.

שום דבר עדיין לא ידוע לגבי דייט 1, לגבי האנחנו שבדייט 1. אבל בחיי שלא הרגשתי טוב לגבי משהו בסגנון כבר הרבה הרבה זמן.

להמציא את הגלגל מחדש

(ראו פוסט קודם)

1. 

2.

3.

4. 

5.

אוקי,
איך הדבר הזה פועל?
אני אפרסם כאן עכשיו חמש חידות, לא קלות אבל כתובות בצורה יפה. לכל חידה יש תשובה אחת נכונה.

פרסים: הפותר הראשון שיגלה את התשובות לכל החמש עד סופ"ש הבא (שישי בחצות) יזכה ב-50 ש"ח או ארוחה על חשבוני לפי העדפתו. 

פתרונות לחידות יש לשלוח למייל הבא בלבד:        [email protected] 

בכל מקרה, שישי הבא עד חצות אני מפרסם את כל התשובות כאן בגוף הפוסט למטה.

החידות:

1. כולנו מתות, עם השנים הופכות ללבנות, כמו טפילים- כל הזמן גדלות: מי אנו?

2. מתייחסים כמו מלך, במקום ללכת מסיעים בכרכרה, יש לי בעיה בהבנת הנקרא: מי אני?

3. שמו של אדוני, בין אחיי אין לי שני- צבעוני, נודף ממני ריח קטלני: מי אני?

4. אתה מפחד ממני כשאני לא שם, כשאני מגיע כל הפחד נעלם: מי אני?

5. 'הוא צייר יותר אוכמניות': שחקנית הוליוודית?

trick or treat for friday the 13'th

ציפיות גדולות

עלולות להתממש

"אתה עולה באש"

מילים הוא לה לוחש

תקופה של חודש

מרגישה כמו שנה

כברת הדרך, כמו מרוץ מכשולים

לזנק מעל כל לֶבֵנַה

לטפס מעל החוֹמָה

בלי מטה לחשים

לקרב לבבות גועשים

להמהם רעשים

אנשים,

לשחק משחקים

אוקיינוסים חורשים

מדמין ת-פגישה ראשונה

מבוכה

מדמיין אותך קרוב

אותי מרגיש לא טוב,

מדמיין נשיקה ראשונה

הרגשה מוזרה

את מבחינה?

הרגשת שלווה נושנה

שיר ערש

יונה

לא רוצה

אבל לא יכול להתכחש

עולות תמונות של כאב

של פרידה

עולות תמונות באש

מאפרה לחַשֵש,

לא רוצה אבל זה שם

ורד ורודה כמולה

לאחר האביב

בתחתית הגן מונחת לה

נטול יכולת

להקדים ת-מאוחר

או לחזות יום מחר

למרות ניסיון

ומה שלמדתי כבר,

סה"כ אדם פשוט

שוטה אהבה מֶאַחֵר

לנשף מלכת הלבבות

הגרזן לי כבר מחכה

הדמעות על הקרש

בוכה

תראי אותי

אבל את מי תפגשי

לראות עולם

לצַלֵם

עדשת מצלמה

כמו לעצור חיים

טובים השניים מן האחד

נאהבים

* שיר מוזר, מדבר על עבר שלא קרה ועל עתיד שלא קרה, בסופו של דבר כל השיר הוא רק הווה, רק מחשבות. אז בשביל מה הוא טוב? את מי הוא משרת? אולי את המשורר, כי הוא זה שנהנה לכתוב אותו, ואולי אותכם כי במקרה נפלתי על קוראים שאוהבים שירה. 

כל השירים מוזרים מהבחינה הזאת,

נכתב: תחילת יוני 2012

דארה שיקו

סמים
קשים
לנשמתי אקח
לברוח מכאב
ממצוקה
לכתוב מכתב

חטיפה
נסיעה ארוכה
חוצים גבול
הפסקה
אלוהים לא אוהב
אם בכלל הוא קיים

הפסקה

ורידים בולטים

אחרי המכות

ערימות אספירין

מגדלים

איתם לבנות

ערימות חזירים

כולם שבורות

סה"כ ילדות,

נשאר רק לחלום

על הכביש המהיר

לקוות

זונה יצור נתעב
לא בן אדם

לא שלי, לא שלך

ללקוח נשמתה

תנקוב מחיר

והיא איתך

הסרסור בעלה

משפחתה

לא אישה מאהבת

לא בגידה בשעת חשיכה

סתם חפץ למשיכה

לשימוש חד פעמי

לקיחה

פעם קדושה

ופעם נוכלת

פעם כוהנת

תמיד מרכלת

לפעמים לא אישה

קוקסינלית,

ממלכות נופלות ואת נשארת

בעלת ההיסטוריה הארוכה

היסטוריה של אלימות

ודורות של הכפשה

את המלכה

ראשונה מבין הנשים

עלייך חושבים

אבוקה

מצביאים כבר קראו לרגלייך

מדינות עוד ישתו משדייך

נשיאים ירדמו בחיקך
פועלים וכמרים, ואנשי עסקים

כולם

בין קורות מקדשך הם חסים,

לא בחירה

כמו מכוח עליון

הם צריכים

חזרה לקיטון הישן

וילונות אדומים

מאובק ומחניק

מבושם בריחות של זיעה

רעשים מזדמנים,

ישנה אני בו

ודמותי במראה

התפצלות

נאבדה הכרה

נשמה וגוף

כל כך עייף

ולרגע חשבה

שאולי חלמה

על מרתף,

על סאונה

בלי חלון

על רעש

פיצוץ של בלון

גוף מתעורר

נשמה נשארת

בוחרת לחלום

לא חוזרת

לא חוזרת

 

תראו