כֵּנוּת

בתגובה לחברים שלי שהחליטו לשרוף את כל מה שהם כתבו ולהתחיל לחיות את החיים שלהם באמת

אין דבר שיותר מתחשק לי עכשיו מלשרוף את החברים שלי ולהתחיל לכתוב את מה שאני חושב עליהם באמת

גס
בניגוד ל"דפוק וזרוק", "לא התקשר אליי שבועיים אחרי שעשינו את זה", ו-שאר תלונות טוענות של המסך הקטן.
תשכבי איתי ואני יאהב אותך לנצח.
עדין

את שאיתך אני אוכל להיות מסכן, ביחד או לחוד. את שאיתך אני אוכל להיות כואב, ואפילו עדיף מזה- בוכה. לך תהילת עולם. וליבי על שרשרת סביב הצוואר. 

קצת יותר

אף אחת לא מסתכלת על העיניים העצובות שלי.
אף אחת.

to do list: להזמין זונה לדייט. אם היא תסכים אפשר גם לוותר על הסקס

אני צריך להפסיק לחפש



Hydrocephalus

מס' הימים שקדמו לזה הנוכחי התאפיינו בחוסר שקט מופגן מצדי מלווה ברגעי סטואים של קבלת הגורל. כמו מי שפיר – גם הגורל שפיר, ומה שעולה חייב לרדת – בסוף זה נופל.
מוצא את עצמי נאבק עם אמונות תפלות מחלחלות, חציים סיפורי סבתא, חציים השני מבוסס על מחקרים מפוקפקים של 'שכנוע בשפת גוף' ו'איך לרכוש חברים' והשארית חסרי מקור סביר שאני יכול להצביע עליו – אולי חלב אם. אבל זה לא העיקר, גם שבמקרה של הנושא הנוכחי העיקר הוא התפל והתפל הוא העיקר.  ובכל זאת אם לרדת מהמישור התיאורטי ללב הבעיה אולי אפילו יתמזל מזלי ויתגלו בפניכם הבנות חדשות בנוגע לחוויות ישנות, הסברים לדברים לא ברורים שנמצאים רק מעט מאחור.

אמונה תפלה ראשונה: (קשורה לאסטרולוגיה או סתם לחכמים סינים שחיו יותר מדי)
יש זמנים טובים לפעול ויש זמנים לא טובים לפעול. למשל לילה ללא ירח זה זמן מצוין בשביל לא לעשות כלום או אפשר גם לנצל אותו בשביל לשקר, או חלילה, לגנוב משהו (רובין הוד מישהו?). בליל ירח מלא לעומת זאת קורות יותר תאונות דרכים, מדווח על יותר תקריות אלימות, דברים באים לסיומם ההגיוני - הכל פתוח. ביום הכי ארוך בשנה כדאי לעשות תוכניות גדולות לעתיד בעוד שבהכי קצר כדאי להיות רחוק מהבית, אם עדיפות לטבע או מוקף חברים.
יותר פשוט מזה, יש ימים שאתם מרגישים בלתי-מנוצחים, ואולי זה מה שאתם באמת – לפחות עד סוף היום או עד שאתם מפסיקים להיות בלתי מנוצחים. ויש את ההפך, הכל הפוך ואתם הפוכים, שום דבר לא עובד ושום דבר לא עוזר לשנות את זה. You're jinxed  באנגלית צחה או מקוללים בעברית עתיקה. אבל גם זה חולף. 'הכל חולף' - בלשון הפתגם הישן, 'גם החיים' - מוסיף בצניעות עבדכם הנאמן.

ועכשיו למשהו שרק חשבתי עליו, חדשנות בתחום האמונות התפלות : אמונה תפלה II
טלפונים, מיילים, הודעות סמס ותקשורת בין אנשים בכללי,אפילו לפגוש חברים במקרה. באותה מגמה של זמנים טובים וכאלו טובים פחות ניתן רק לעצור ולחשוב שכל אותם אינספור גורמים שאי אפשר באמת לכמת או לשים עליהם את היד מצטרפים יחדיו ורוקמים מזימות לאפשר ולסכל תקשורת בינינו לבין אנשים אחרים, בינינו לבין חברים. אני לא יכול להדגיש מספיק כמה פעמים הרמתי טלפון לחבר או לידידה בזה אחר זה וכל אחד היה עסוק בשלו: עובד, יושן,  בפגישה, או סתם מסנן, כבר יחזור אליי מתישהו... כולם, כולם בבת אחת. ואז חלפו להם שעתיים שלוש ופתאום על הנייד שלי שנמצא במצב שקט בתיק (הספקתי להתייאש) נרשמו 3 שיחות שלא נענו 2 סמסים והודעת what's up אחת. כולם בהפרש של רבע שעה אחד מהשני! איך לעזעזל אני אמור להסביר דבר כזה?
או, דוגמא אחרת, שמתכננים לצאת לבילוי ונראה שיש אלף ואחד גורמים שקמים יחד כדי לעצור את זה ואנשים מתחילים לוותר על הרעיון. טוב ויפה, רק מה? בערב של אותו יום אני מגלה שפתאום השתנו תוכניות לכמה אנשים בו זמנית! ועכשיו דילמה חדשה: איזה בילוי לבחור אחרי שעשית תוכניות לרבוץ בבית מול הטלוויזיה. אני לא צוחק, זה קורה לי על ימין ועל שמאל לאחרונה.
אבל זה רק אני? אם כן תגיבו לי שאני אדע. ואם לא אז יש לכם סיבה עוד יותר טובה להגיב. סופו של יום, 'צרת רבים חצי נחמה'.      
 

ולמשהו אחר. פגשתי השבוע את ידיד קרוב – חברה טובה. אצבעות ידיה היו מנומרות כאילו צולקו ביד אומן קעקוע מסורתי מאי כלשהו באוקיינוס השקט. היא טענה באופן לא מתחייב להיותה חפה מפשע וייחסה את הסימנים המוזרים לאילוצי חיים שונים שכביכול יצרו את המבנים הסימטריים לאורך פרקי אצבעותיה. עבודה זמנית כזו או אחרת בעלת שכר שאמור לפצות על אי הנעימות. אני רק חייכתי.





























'''
נאוקו, ילידת יפן ובוגרת בצלאל

תשווה כל רגע לרגע המוות ותבין מה החשיבות היחסית שלו בחיים שלך.

הפאשלה / פאדיחה בתיכון.
הרגע שהבנת שהוא/היא לא מעוניינ/ת.

תחושת ההקלה אחרי ההרצאה שנתת בכיתה, אחרי המסיבה שלא רצית ללכת אליה, אחרי ההתמודדות עם הפחד.
הערב עם החברים שאתה מוצא את עצמך מתגעגע אליו חצי שעה אל תוך הנסיעה באוטו הביתה.

הפגישה עם אותו אדם יקר, שבדיעבד התגלתה כפגישה האחרונה, לחיים היו תוכניות משלהם.

ברוב התחומים בחיים, כמו במשוואה במתמטיקה, פחד זה גורם ששווה לצמצם אותו.

שלשום חבר אמר לי: ש"מתמטיקה לעומת פיזיקה זה תחום מופשט. אבסטרקטי-רעיוני כמעט". פעמים רבות אני חוזר למחשבה שאם הייתי יכול להוריד קצת מהדברים שאני עושה ולהוסיף במקומם דברים אחרים, הייתי יכול להשיג הרבה יותר. אבל איך אומרים? "השטן נמצא בפרטים הקטנים". הרגלים מושכים אותי למטה וכתוצאה מזה שינוי פתאום הופך למטרה לא פחות נחשקת מהבת של השכנים.
אם אתה אחד מברי המזל, האנשים הנדירים שמצליחים להיות באמת רציונאלים, אז תוכל להגיע רחוק בחיים האלו. או ע"פ היוגה (אם ניו-אייג' עושה לך את זה), 'תשיג שליטה על המחשבות ותהילת עולם תמתין בפתח'.

סף כאב גבוהה תורם לעשיית קעקועים ופירסינג/ עשיית קעקועים ופירסינג תורם להעלאת סף הכאב.

ביצה ותרנגולת

מוות רוחני גרוע אלפי מונים ממות גשמי/ לסכן את החיים שלך למען מה שאתה מאמין בו.
לחיות את החלומות של אנשים אחרים זה אפשרי. אבל רק אם אותם אנשים עד כדי כך חשובים.
לסכן את החיים למען מה שאתה לא מאמין בו. רק אם הכרזת מלחמה על האמונה בכבודה ובעצמה.

תשאל את עצמך: מה אתה עושה כאן בכלל? או לפחות, תחפש את הרגע שגורם לשנה שלמה של מאבק, התלבטויות וצעידה במקום להיות שווה את זה.
Which makes it all worth it 

סגירת מעגל - איך בכלל אפשר אחרת?

           C  >  O

מה הטעם לכתוב במקום הזה בכלל?
מה יש פה בכלל?
מה יש?

אין פה הרבה. את המחשבות שלי כשאין עם מי לדבר (כולם תמיד עסוקים).

                את הרעיונות שלי, תוצר של בדידות.

                כמה תמונות שאני חופר מאותם אתרים באינטרנט.

                איזה שיר או שתיים שאומרים עליהם שהם חושפים יותר מדי, לא מתוחכמים, משתפכים, יותר מדי,

                ______ / משהו יותר מדי.

                מי?-די!.

קוראים אין פה.

קוראים שמגיבים אין פה.

מסך שחור עם טקסט שמתעדכן כל כמה ימים. ותמונות.

שירת האומללים

בנסיעת הפחד

קריאת מתבוללים

בחוסר אמונה

להיעלם ביחד

תמונה שלי לשם שינוי

סוף יוני.
אני וחבר (טוב) נפגשים אחרי שלא התראינו כמה שבועות. לא לעשות תוכניות, לא לבוא עם אג'נדה, עוד פגישת עידכון, עוד לילה בו נישן קצת פחות. ברגיל.
נפגשים בדרום תל אביב, מחפשים מקום סימפטי פחות או יותר לדבר, על הדרך אני מגלה שהוא הביא איתו את מה שביקשתי לפני כמה שבועות. הספקתי לשכוח מזה עד עכשיו. ביוזמתי אנחנו לוקחים את הפניה לנווה צדק מוצאים ספסל באיזה פארק קטן ומתיישבים תוך כדי דיבור על אנדרגראונג היפ-הופ מברה"מ לשעבר.

22:00. שקט בנווה צדק, שכונה יפה.

הוא מעדכן אותי לגבי הבחורה שהוא מאוהב בה. כבר שנתיים הסיפור הזה נמשך. הוא מושך את זה כמו מסטיק ואני תמיד מרגיש רע בשבילו אבל שותק כי זה משהו שהוא צריך לעבור וכי אנחנו אנשים שונים. מדברים, מדברים, צוחקים על מר גורלינו, כל אחד צף במי ניאגרה של התסביכים שלו. גם אני נראה לי הזכרתי שם כמה בנות, אני לפחות יכול לחלק את האנרגיות שלי בין כמה מוקדי אש. אצלי כשהלב נשבר מס' החתיכות שווה למס' הבנות שאני מעוניין בהם באותו רגע.

no joke it's fucking algebra.   

הגוש החום עולה בשיחה, אני משום מה הייתי בטוח שזה יהיה עלה ירוק.

הוא האדם הטכני מבינינו אז הוא מפורר ומגלגל אותו בנייר גלגול לטבק. אני אומר לו שאני רוצה רק קצת לא לפני שאני מתחקר בנוגע לטיב החומר. חומר טוב הוא אומר לי, מהסודאנים בתקווה, טוב להיות שמאלני בתל אביב - יש יותר חברים ככה. הוא מסיים לגלגל ולוקח 2 פאפס מהג'וינט שיצא שמן מדי, הוא עוצר ומדלל אותו קצת תוך כדי החזרת הפירורים לשקית עם המוצק. הוא מעביר לי ואומר לי לנסות. אני לוקח פאפ אחד ומנסה לשאוף כמה שיותר עמוק, כמו המאלבורו שניסיתי פעם ראשונה השנה, אני משתעל פעמיים שלוש - עדיין משהו נכנס. 

אנחנו נכנסים לרוטינה ומעבירים מאחד לשני אני לוקח נשיפה אחת על כל 3-4 שלו. נשבע לכם שאם הוא לא היה חבר טוב והייתי יודע כמה הוא עושה הייתי חושב "הבחור נרקומן", רק מהכבדים הוא מתרחק. שתי אותיות אנשים: ת"א.

בינתיים אני מספיק להוריד חולצה, לבדוק כל דקה בערך עם 'השטח פנוי' והכי חשוב נרגע וכאילו שוקע למקום טוב יותר.

כל כך עדין. מזמן לא הרגשתי כל כך עדין. המילה באנגלית עושה לזה צדק, אני מרגיש mellow.

לא עובר הרבה זמן ואני מרגיש שאני מסוגל לצחוק על עצמי, כאילו להסתכל על עצמי מהצד אבל בקטע טוב, כמו שאנשים אחרים אולי רואים אותי, בלי עדשה של מודעות עצמית ביקורתית ופומפוזית. גם יש מלא השראה, רעיונות שנראים ממש טובים, רק מה אין כוח לרשום. 

נהייה לנו מאנצ'יז ואנחנו פונים לבודהה בורגר, עוצרים בדרך באיזה מקום, עוד פעם מדברים על מוזיקה. אין מה לומר, בניגוד לסיגריות רגילות העישון בהחלט מעורר תיאבון. הולכים רגועים בדרום ת"א, אם מישהו היה מנסה לשדוד אותי עכשיו פשוט הייתי נותן לו את הארנק.

עובר יום. מתעורר מוקדם, לוקח אוטובוס לאונ', שיעור בפילוסופיה. בד"כ זה מעניין אבל היום אני רק רוצה לפרוש לאיזה אי בודד, או להתפרס על איזה כרית, מצדי גם הייתי יושן באחת הכיתות, רק שתהייה ריקה ונקייה.

אני קולט שאני עדיין בכיתה, השעור באמת משעמם, מה שלא מפסיק להפתיע אותי משום מה. כל מה שאני רוצה זה ללכת לישון, או בחורה יפה לשכב איתה, יש לי hard on כבר מהבוקר. אם הייתי יודע לא הייתי לובש בוקסר.

בחוסר יכולת להתרכז בשעור המחשבה שלי נודדת לשאלות שנראות חשובות יותר: משמעות החיים, תוכניות לעתיד קרוב ועד כמה שאני לא זוכר. יש לי ידיעה כזאת אופטימית לגבי העתיד שאני כבר אסתדר איכשהו, העיקר לא לחשוב על זה יותר מדי.
[לכל אורך הזמן הזה אני מופתע ש{א} אני מסוגל לקחת לריאות אחרי הכל ו{ב} עברו כבר יותר מ-12 שעות והסטלה עדיין שם]

אחרי השעור עוד הספקתי לקפוץ לקניון רמת אביב לקנות כמה דברים. ואז היה קטע הזוי. איזה איש מכירות של סלקום ניסה לדחוף לי איזה תוכנית ליד, הרמתי עליו ת-קול בניסיון להבהיר לו שאני לא מעוניין והתחלתי ללכת ממנו הלאה בעוד הוא התחיל לצעוק: "תגיד לי אתה בסדר אתה? מה אתה מסטול!?..." ממש בעצבים ככה. אני לא אשקר די נבהלתי, יצאתי מהקניון והסתכלתי במראה שהייתה לי בתיק לבדוק אם העיניים שלי אדומות או משהו, לא ראיתי כלום. הלכתי לאיזה ספסל באזור והרמתי טלפון לחבר מאתמול.     

טוב.

נתיחה 1.

מנסה לסלק אותך מהמערכת שלי

לנשום אויר נקי

נקי מזיכרונות, מריח השיער שלך, נקי מתקווה

כבר הגיע הזמן

כבר מאוחר

יום אתמול שהפך למחר

וחוזר חלילה

תחושה חלולה

מנסה להיאחז בדבר כלשהו

אפלה

וכל הרעיונות

כל המחשבות - התיכנונים - החלומות

הם הפכו למים שסוגרים עלי עכשיו

מי תהום

מי ביוב, מי שפכים, שכל כך התענגתי

לשתות ולהתרחץ בהם רק לפני שבוע

ואין בי משהו מיוחד, למרות שמנסה

ואין בך משהו מיוחד, למרות שרק זה אני רואה

ובו, אותו שלא מכיר

מסלול מהיר לקיר, בור מאפיר,

רוצה ממני, אישוש לעצמה

מחפשת, ברמה כלשהי, הבנה

מקומות אפלים, עליהם פנסים פתאום

מקומות חלולים, מתוכם לנשום

להתמוסס, לתוכם לזרום

אבנים, לסדר ערימות ערימות

וספרים לכלות לכלות

באש הרצונות להסתנוור

חלומות למגר

אם לא איתך, עם אחרת

אף פעם לא לותר

המחיר?

אני עצוב יותר

2.

ולמרות הבטחות שהבטחתי לעצמי

שזה לא ניסיון ראשון

לא שני

זה כואב אותו דבר

ועוד פעם יורד דוק ערפל

יום מחר

עוד פעם מחפש משמעות

עוד פעם טעות אחר טעות

בחילה.

רק נשימה

לי מוצא אחרון

לסובב את הספל ביד

להתעמק. בכל פרט

במן נכות שכלית

מדמיין עצמי אוטיסט

אובדנות של אגואיסט

ומבטיח לעצמי, לא להבטיח שום דבר

אף פעם.

יותר

שירה ספונטאנית

שהקוראים שלי לא יתאמצו, והכי חשוב שאני

[+]

חיים

דף מקומט

קרוע מעט

חצאי רעיונות

תצלומים

אבל יותר מדי מַט

מט לנפול

ועדיין לא למד לקום

בעתיד

תדע הכל

למוד ניסיון חיים

כשתהייה גדול

עוד תגיע רחוק

מה שכאן לא קיים

עוד תרבה בשמחות

אם לא פה אולי שם

או מעבר לים

מפריעים

מפריעים לך

אנשים להתממש

מקשיבים

לא מקשיבים לך

אוהבים אש

ואני ללחוש לחשים

לפקשש

[-]

לא הדרך שלי

לא של אף אחד אחר

לא חברה שלי

צריך הרבה יותר

לא מספקת

למרות שמקסימה

לא מאפשרת שקט

אם זאת אומר ש"מדהימה"

אולי בכלל אני

זה בגללי

לא מספיק טוב

לעזוב הכל

להמשיך הלאה

משנן מנטרה

"יהיה טוב"

לא מאמין לך

בטח לא לעצמי

לא מבין

אפילו לא מעט

מפוכח משיכרון חושני

בראשי משתולל, מסוכן

לדבר עם עצמך

אי אפשר לוותר עלַייךְ

בדיחה

לא רוצה לדעת

לא עליו

לא 'למה לא'

סך הכל מחפש את הטוב

ת-קרוב

מחפש הזנה רגשית

אותך לטוב ולרע לאהוב

אבל לא בנמצא

כן רצוי, אבל לא אפשרי

לא מצליח להתעלות מעל הממוצע

להיות לך שני

לקיים הבטחה

[-/-]

נמאס

לעזוב

צריך לברוח

ממי שלא הייתה

איפה שאין קירבה

ממי שאיתה לא טוב

כי טוב מדי

להתחפר

חזרה לממלכת קרח

מתחת לאפס

לא נשארה שום דרך

קריאה עיוורת

ההרגשה

כבר נגמרת

נק' בחלל
ואני בתוכה
ריפיון חושים
טשטוש קל
רואה אותךְ
בזוית העין

מעבר לפינה
דרוש כוח של אלף מגה-טון
שימנע ממני להסתובב עכשיו
לחשוב עלייך
להיזכר
ולערער

וכמובן, לרצות יותר
"ככה זה אף פעם לא יגמר"

"אתה הוא אותו אחד"
"אותו אחר"
נק' בחלל
כתם נפט באוקיינוס הלילה
כרית אויר
מתפוצצת
תאונה של 400 קמ"ש
2 מכוניות ואלפי מעלות חום

לא להיכנס לפינות האלה

מסדרונות כמו נשארו מאחור

חדרים חסרי תאורה

"מה שאמרתְ לי אז"

"זה לא אני"

"זה המילים שלךְ"

רק עוד הסחות דעת
להעמיס
למלא
לסתום
חללים של יאוש
כיסים של תסכול ושל זעם עצור

להפיל, להעפיל
אפלה זורחת

על פני כאב מסנוור

על פני כאב

על פני אדם
על פני אדם חולה

אדם רעב
בן אדם

כל כך חלש

"אתה בכלל לא מכיר אותי"

             ...

בטקסט מדעי ההקדמה זה החלק הכי מעניין

מכירים את האנשים האלו שמתחשמלים מכל דבר, פינות שולחן, דלתות חשמליות וכאלו.
אנשים עם חשמל סטאטי.
יש לזה הסבר: 'אנשים עם חשמל סטאטי הם יותר רוחניים'

תינוקות,
על מה יש להם לבכות כל היום? ואיך הם לא מתעייפים?

Laughing is the great lubricant of life

I on the other hand am completely dry
- לא וודי אלן