| 9/2011
לילות ת"א - יריית פתיחה לסתיו
את באמת היית מיוחדת שהצלחת לייצר בי עוצמת רגש שכזו
עוד קצת למהר
עוד קצת לרוץ
מסתכל
לא לראות
עוד תירוץ
מחשבה מפחידה
היא כלואה בצינוק
נשמת הוללים
ועוד רגש לחנוק
לא קראה לי לשם
לא רצתה שאבוא
מקלל,
כמו סכין לצוואר שלך
שתמות,
מאחל בלי להניד עפעף
מתי עוד מסיבה
רק לשכוח
אנשים חדשים
לא מסוגל לסלוח
בחורה חדשה
חמודה חייכנית
בחורה ישנה
מצבה לי בנית
ללב שלי חנית
מגואלת בדם
אהבה חמקמקה
או שחיטה כשרה
תרנגולת מרוטה
לא קשור, אבל בחשיכה
אלכוהול
התרופה להכל
אפילו עבודת פרך
לעשות הכל
רק לא לסבול
חיילים בירוק
לא בהכרח
נוסעים רחוק
אנשים באפור
לא מצליחים
לבלוע ת-רוק
ציפורים בשחור
עורבים
עוד אסון
לחזור לחיים
| |
משהו יפה
כי חסר יופי בחיים.
על פי הרפואה ללב ארבעה חדרים
על פי חייל בדיל בכל חדר מסתתר סוד
איזה סודות מסתתרים שם?איזה רגשות? איזה כאב?
אולי יש יותר מארבע, אולי כבר אין שם מקום, מחיצות מפרידות בין החדרים
ואין פתח להציץ
החיים קצרים כשנוסעים על הכביש
בני אדם ממהרים, רודפים אחרי תשוקות
מפחדים לא להספיק, ובדרך נמחצים למוות
כוכבים בשמיים
השמיים בוכים
דמעות מנצנצות
כשמסתכלים למעלה
אבל רק בחושך
בטבע הפראי
כשאף אחד לא רואה
חוץ מהאוהבים בחורשה
| |
לילות ת"א - רקויום לקיץ
או כמעט בקטגוריית החולמים.
או שאני חושב שהכל צביעות או סתם גזירת מחשבות בדרך לת"א.
עבר לא ידוע
עתיד מוסרט מראש
עיר גדולה
מתחברת כמו עירוי
שטף דם לראש
מטלות, משימות
תבנה את עצמך
לאף אחד לא אכפת
עוד 10 שנים לבד עם אשתך
בלוז עירוני
או קול בחשיכה
שירה בציבור
"אח שלי", "אח שלך"
אנשים בלילה
כל כך שונים
אלכוהול, סיגריות
הכל על הפנים
אתה לבד
כי ככה אתה רוצה
קפה וסיגריות
סקס,
עוד כוס קפה
מחאה חברתית
או כישלון אישי
"מסיבה בת זונה"
עצב אמיתי
שום דבר לא שלי
ובטח לא את
אי שם בת"א
שוכחת אותי
לאט
והעיר כמו חיים משלה
נימים צינורות, עורקים מכוניות
לפעמים יש פינות ירוקות
המראות מלווים בריחות
רק שם, רק לא להיות
עוד רחוב לחצות, עוד סיגריה לכבות
הטקס הקבוע שלי, עם המוסיקה (העצובה) ברקע, הדביאנט ארט שמשם התמונות, הדפים הקרועים שמהם אני מעתיק את השירה, וגשם סתיו שנופל על הלחיים - טעם מלוח בפה, הדמעות. והשקט.
| |
פוסטמודרניסטי - game theory
כותרת זה לא באמת חשוב, נכון?
החיים זה משחק
אז על תקחו אותם יותר מדי ברצינות
או על תיקחו אותם בכלל
כי כבר עדיף שהם יקחו אותכם
כמו רוח בנפילה חופשית
החיים זה לא משחק מחשב
כי אי אפשר לשמור ולטעון
החלטות שעושים הם לתמיד
אי אפשר לחזור - דטרמיניסטי משהו
כמו במשחקי מחשב שהסוף תמיד קבוע
חוץ מהמשחקים האלה שיש בהם סוף פתוח
אבל גם שם צריך לזהות את הקטע בו עושים בחירה גורלית
קצת כמו בחיים שגם שם יש ctrl+z ברוב הבחירות
אבל גם באלו שאין זה לא נורא אם אתם מאמינים בגלגול נשמות
ואף פעם לא הערכתם את הזיכרון שלכם יתר על המידה
ככה שיחקו פעם
| |
טיפה בים
forgive
בשביל שתוכל לתת עוד פעם
[wordgame alert]
forget
בשביל שתוכל לקבל עוד פעם
הבודהה בשבילי זה כמו ישו בשביל נוצרים אוונגליסטים בארה"ב
{לא במידת האדיקות, פשוט ההקשר התרבותי כל כך רחוק}
ההפך מחיים מוארים - זה חיים משועממים
(המסע לחיפוש עצמי) (ויתור על המסע)
| |
פרח סגול
חשבתי שהתגברתי עליה כבר. התחלתי לראות אותה בצורה מציאותית יותר. כמו שהיא, ולא כמו שציירתי לעצמי אותה. או אפילו כחתיכה אחת מהפאזל בחיים שלו, במקום ככתם או ציור על אותו פאזל שאף פעם לא טרחתי להרכיב. והיום אני שולח מייל אחד וצפייה לתשובה כמו בתקופת השיא (שפל) שלנו.
שיר שכתבתי עוד כשהיינו / לא היינו ביחד. חשבתי שאני לא יפרסם אותו כבר.
זה בערך הדבר היחיד שעוזר ברגעים כאלו. לכתוב. בפנים זה פשוט קורע אותי לגזרים, ולפעמים תהום אינסופית.
האהבה שלי
שייכת לאחרת
לאותה ילדה
מבוגרת
מפיחה בי חיים
וצבעים שוב פתאום זועקים
אנשים מחייכים
ילדים צוחקים
מפגישה פתאומית
וללא הקדמה
בלי רצון וגם בלי צפייה
אהבה שם ללא הבחנה
רצח אופי שלי
רצח אופי שלך
וללכת סחור סחור
רק ללכת איתך
אבל מה היא עושה איתי
לא מבין
וכמו איבדנו אחת ת-שני
לפרקים
בימים של תקווה
שבועות של יאוש
רק אותה לראות
רק אותה לחוש
עוד פעם אזעקה
שוב שעון מעורר
אתה מי שאתה
מנסה להיות מישהו אחר
להחזיק בה
לאבד
לאבד אותה
להתאבד
וברגע קטן
בשנייה גדולה
לא לראות וגם לא להבין
מה פירוש של אותה התחלה
לנסות להתמסר
רק לרגע הזה
להתמכר לאותה פעימה
צד שמאל בית חזה
לצייר רק עוד פעם
פרח סגול
ודמעות על לחיים
צבעי מים מכחול
דמויים זכרונות ודימיון
כמו במערבל מזון
לא אני ולא את
יש כאן קצת מהכל
אין כאן כלום
חלל ריק
נקודה שחורה
אין דבר שאותו עוד נוכל לפרק
כי אין דרך חזרה
כבר היינו כאן/ כבר איבדנו הכל/ לצייר צבעי מים/ דמעות על מכחול
ברקע U2 - Electrical Storm
| |
פוסט מהלב או חיים אמיתיים
חסר לי פוסטים כאלו.ובכלל תיכננתי לרשום כאן שיר על האקסית הטרייה. "האקסית הטרייה" גורם לזה להישמע כל כך קליל, לא משנה שאני זה שנזרקתי פה.
בכל מקרה 'על מה אכתוב ועל מה אספר'? בכותרת רשום "פוסט מהלב (חיים אמיתיים)" אז ננסה לכתוב בסגנון.
מה הסיפור איתם? עם בנות? למה כל כך לא החלטי? כל כך הרבה מאחורי הקלעים? .. כל כך קסום?
באותה מידה כבר עדיף שאני אשאל מה איתם .. עם בני אדם? יצורים כל כך טראגים. משיגים מה שהם רצו כל החיים ומפסיקים לרצות אותו. עוזבים אותו ומצטערים על כך. בורחים, חוזרים, נלחמים, בוכים, צוחקים, חיים, מתים.
ואיכשהו 'אני תמיד בסוף לא בסדר': לקטר על אחרים, להתבכיין קצת ואולי באמת לא בסדר.
וכל הזמן שואל את עצמי, באנגלית:
what is this life?
שאלה אחת בראש מנדנדת
שאלה אחת בלב לא עוזבת
לא פעם התלוננו עלי בניסוחים כאלו ואחרים שאני כללי מדי, מעורפל, לא ברור, מוזר, הזוי... טוב הבנתם, לא?
זה למה אני צריך בלוג נראה לי. הוא באמת הפך לחלק ממני בזמן האחרון. בחצי-שנה - שנה האחרונה. עם הניסיון שלי להשקיע בכתיבה, עם שירה כמדיום האומנות העיקרי שלי כרגע, עם הפורקן לפרידה, האנשים שנכנסים לכאן, שלא לדבר על תגובות :)
היה לי ממש כיף אתמול. מאוד ספונטאני, אמיתי, מפחיד לרגעים. עם מישהי שפגשתי. לא חשבתי על זה יותר מדי לפני הפגישה. זה פשוט היה עוד דבר לעשות. לעשות וי. וכמו בסייף, אומנויות לחימה או שאר מיומנויות שדורשות ביצוע ברמה גבוהה זה עובד הכי טוב כשלא מנסים. כשתשומת הלב נחה במקום אחר ואתה מתפנה להיות כאן ועכשיו.
אני נכווה הרבה מבחורות בזמן האחרון אבל אתמול נכוותי תרתי משמע.
טוב השתזפנו, אבל המשחק מילים במקום ^.^
יצא פוסט ארס-בלוגטי.
| |
על ערסים
אין מילה ל'ערס' באנגלית, או ברוסית אם כבר
במילים אחרות זה אחד הדברים הישראלים פרופר
ריאלטי חדש ב-MTV: "מגנגסטר לג'נטלמן"
איכשהו זה נראה יותר פשוט מהכיוון ההפוך
כל עוד יש ביצים ולא שמים זין ללמוד נימוסי שולחן לא נראה מאתגר משהו
ואיך אפשר בלי רוחניות? גם בנושא מרומם רוח שכזה.
אלוהים במלוא המובן של המילה הוא אלוהים של כולם (ערסים, פושעים, עובדי ניקיון) אם לא אלוהים הוליסטי אז כבר לא אלוהים
בריא בכמויות זה לא בריא, קצת לא בריא או לא בריא מדי פעם זה הדבר (חוץ מהרואין אולי)
בלבלי אותו בלבלי
| |
הייקו סוף קיץ
המקבילה השירית שלי לקטגוריית קצרים.
סתם לידע כללי הייקו טוב צריך להכיל מילה עונתית: פרח, מזג אויר או אינדיקציה אחרת לאיזה זמן זה בשנה.
צריך להיות מאופק, רומז, לפעמים מסתיר. והכי חשוב קצר.
ביפן רושמים אותו בצורת 5,7,5 הברות פר בית, אבל אני לא טורח.
ואלי זה גם מה שהכי חשוב, שהוא לא יהיה כפוי, לא מתוך מאמץ. שיהיה איך אומרים: "טבעי".
טפטוף מזגן
סוף אוגוסט
מקלחת ליונה
הייקו בישראל
חם מדי
להשראה
טיול בוקר
מאוחר מהרגיל
אין צל
אותו גרם המדרגות
ריחות בישול
חיים של אחרים
ספטמבר כאן
אין חודש טוב יותר
לנקות את-המחשב
אבל אין מצב שזה הייקו טוב למה קיבלתי 75 במבחן על הייקו באוניברסיטה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: