ליוקי.
פעם ראשונה שאני כותבת כאן, ואולי הכי נכון מבחינתי לפחות כרגע להתחיל בליוקי.
מי את?
אני לא מכירה אותך כ"כ האמת.
אבל משהו בך שבה אותי.
את דומה לי, בדרך קצת לא מהעולם הזה.
את מצחיקה אותי, ואת אני המשודרגת.
אני שאוהבת את עצמה, שמרוצה מהחיים שלה לא משנה מה.
שאופטימית כל הזמן.
שמצחיקה את כולם ויודעת להיות הכי משוגעת בעולם.
אני הכי היפר שיש!
אבל לפעמים, ובעיקר כשצריך הכי עמקה שאפשר.
הקדשתי לדיד את הקטע של הגדול מהחיים אבל גם לך מגיע קצת ממנו.
כי איפושהו, במקום נורא עמוק, הכי התחברתי אלייך בעולם.
למרות שאני לא מכירה אותך כ"כ, ואת לא אותי.
אולי זה מה שעושה אותך גדולה מהחיים.
איך שאת גורמת לי להירגע מדברים שפעם יכלתי להתחרפן מהם.
ככה ברגע, פשוט משרה בי מן שלווה כזו, שקיימת בך ומציפה את כל כולך מקצה השערה שעל ראשתך ועד לקצה הציפורן שעל הבוהן(:
אפילו ההבעות שלך שלוות, של ילד קטן, כמו של תינוק תמים שרק נולד.
אופטימי,מלא שמחת חיים וברק בעיניים.
"
איש לא הכיר אותו היטב, אבל היה זה היבט מוזר באישיותו, ככל שהכרת אותו פחות, כך הרגשת שאתה מכיר אותו יותר ממרחק הקרינה דמותו רושם של יציבות ושלמות, אך היה זה רושם שאין בו ממש, בדומה לתמונה שיוצרות קרני אור; מקרוב היה כולו גרגירים שקרני האור עוברות ביניהם, יכולת להכניס את ידך ולהעבירה דרכו אבל אם התרחקת מספיק,הייתה האשליה חוזרת ולובשת צורה, והוא היה עומד שם, גדול מן החיים"
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: