tempted.

אני רוצה להיות מושלמת, בשביל כולם.

זה דחף כל כך מטורף ומאמץ כל כך גדול להישתדל שכולם יאהבו אותי.

כולם חוץ מאמא שלי, כנראה שאחרי אין-ספור נסיונות וויתרתי על הערכה שלה כלפיי.

למה אני תמיד מרגישה כל כך נחותה בהשוואה לסובבים אותי?

כמעט תמיד, איתו אני מרגישה מלכה.

אני מרגישה חולה, פיזית ונפשית. הקיבה שלי,נראה לי, נרקבת, הריאות מלאות בניקוטין,אני מסיימת קופסא ביום.

עבודה.שינה.מחשב. זהו.

הכל מחליק לי בין האצבעות, כל מה שתכננתי בשביל עצמי אחרי הבית-ספר..איזה ייאוש אלוהים.

אני יודעת שאם אני לא ימצא בי כוח בזמן הקרוב, מה יש שישאר ממני זה חלל אחד קטן.

ולמה זה לא מזיז לי כל כך

לא יהיה טוב.

אז, כשהיה יותר פשוט