tempted.

ואומרים להתראות לאנשים, בכמה מילים נפרדים כאילו לא היה ולא יהיה.

ונפרדים מכל הרגעים והחוויות כאילו לא נחתמו בלב ובזיכרון.

שוכחים מחיבוכים וחיוכים, מתנות ושטויות..

זה נקרא להתבגר?

לאבד את מה שהיה כל כך חשוב?

למה אף אחד לא מבין שאני מתמוססת?

כבר הקאתי את כל הכוכבים.

And the kick is so divine when she sees bones beneath her skin

 she hides the scars she's making underneath her pretty clothes

You should see my scars 

 אני מתקדמת הלאה והלאה, משאירה מאחוריי זיכרונות, טעויות, אכזבות.

עכשיו מה שחשוב הוא להסתכל קדימה, ולדעת שמחכה לי אי שם עתיד טוב יותר, ורק אני יכולה להבטיח לי אותו.

למרות שאני כבר בטוחה באי-שפיות של עצמי, ואני מחייכת לתוך מראה כל פעם שאני מביטה לעצמי בעיניים ורואה שהניצנוץ עדיין שם, חלש, אך עדיין נמצא.

איך כולם שמים לב לעצבות שלי, ורק אני חושבת שאני אופטימית?

עתיד הווה עבר. הרבה מאוד לשאת בלב.

אם רק הייתי לסגור את העיניים ולחלוק את מה שצורב לי כל כך, בפינה הכי חשוכה בנשמה שלי..

אבל אין לי מספיק אומץ להתוודות, אפילו מול בן אדם שאני הכי אוהבת והכי סומכת עליו.

אמן ויהיה טוב.

לא יהיה לי כלום.

אני מתבזבזת.

אני חולמת.

אני מקווה.

אני מחכה.

אני מתעייפת..

אתה הכי חשוב.

בגללך אני אוגרת כל טיפת כוח שנשארו בתוכי.

אבל אני מרגישה ריקה.

הוזה.

ומאוהבת.