מכירים את ההרגשה הזאת שאתם צריכים לבכות?
לא כי קרה משהו רע...
סתם כי אתם צריכים לבכות.
שמשהו יושב לכם על הגרון ומציק לכם, ואתם מרגישים שרק הבכי יעביר אותו.
ואז אתם מתחילים לבכות, ואתם אפילו לא יודעים למה.
אבל מה שבטוח- אחרי הבכי הזה הכל יותר טוב, ההצקה בגרון עוברת, והחיוך חוזר לפנים.
אחרי הבכי הזה אתם מרגישים כמו בנאדם חדש.
וזה לא שקרה משהו רע,
זה פשוט שהייתם חייבים שחרור.
וזה לא שאתם לבד ואין מי שיקשיב, כי לפעמים זה בא בתקופה שאתם מרגישים שיש הכי הרבה מי שיקשיב.
זה פשוט הגוף שלכם שאומר לכם שהוא צריך התפרקות,
ואז אתם בוכים,
ומרגישים כלכך טוב,
ואם שואלים אותכם- אתם אפילו לא יודעים על מה בכיתם,
אבל בכיתם, וזה העיקר, וזה מה שעזר, וזה מה שהחזיר את החיוך ואת ההרגשה הטובה.
ובלי הבכי הזה- ההצקה בגרון יכלה להישאר ולהציק לכם במשך חודשים.
לפעמים צריך פשוט להקשיב ללב ולבכות. אפילו בלי לדעת למה.
כמה שהבכי יכול להיות טוב לפעמים.
ועכשיו הכל טוב, וכבר אין שומדבר מציק בגרון, והחיוך חזר.
אין מה לעשות, המצב פשוט רגיש מאז פולין.
נראה לי שזאת פשוט הייתה תקופה אינטנסיבית בטירוף בשבילי.
ולפעמים צריך קצת להיות לבד ולתת ללב לדבר במקומך, לראות מה יש לו להגיד.
אז סליחה אם בזמן האחרון אני קצת יותר מדי לחוצה, עצבנית או דרמטית,
יש לי תקופה קשה מאז הבגרות הראשונה, שאחריה ישר היה פולין ואז התחיל כל העומס, לא הספקתי אפילו להירגע מפולין, לא הספקתי לעכל את כל מה שראיתי, לא הספקתי לקבל את השקט שהייתי צריכה, ובגלל זה עכשיו הכל מתפרץ.
אחרי שיהיה לי קצת את השקט הזה- אחרי שנעבור את הבגרויות, אני אחזור לעצמי, אני אחזור להיות רגועה ונחמדה.
ובינתיים, אני עושה הכל כדי להיות הכי אני שאפשר.
ויפה שלי- אל תדאגי בגלל הבכי, לא קרה לי כלום, אני בסדר, פשוט כמו שכתבתי למעלה- לפעמים הלב רוצה דברים אחרים ממך. ולפעמים הבכי הזה בא בלי שאת אפילו יודעת מאיפה ולמה. אבל העיקר שעכשיו אין גושים מציקים בגרון.
ואני אוהבת אותך 3>
כינוי:
So happy without you
בבלוג זה
בכל הבלוגים
