|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
סוף שבוע לבד
וההספק שלי, מלבד שינה, לקום מוקדם (9 בבוקר בשבת זה מוקדם!) בישולים וכביסה, הספקתי לקרוא בלוגים שלא קראתי מזמן, ואי לכך הורדתי את מספר העדכונים בתיבה שלי מ-250!!! ל-11 בלבד!
ואם יורשה לי להגיב קלות על הנושא החם...
הורי טוענים תמיד שאני מלאה ברגשות קיפוח
אין לי מושג מי בדיוק הילד המועדף על ההורים שלי
ברור לי שעד שבא אחי זו הייתי אני
אבל מאז, אני בטוחה שזו לא אני
החלק המצחיק הוא, שגם אחי וגם אחותי הקטנה כל כך ילדים של אמא ואבא
הם צריכים את ההורים שלנו שם שיחזיקו להם את היד, ויגידו להם שמה שהם עושים זה בסדר
אני לא זוכרת שלי היה אי פעם הצורך הזה
אמא שלי תמיד אומרת שעוד כשהייתי ילדה קטנה היה לי עולם משלי
הייתי יושבת בחדר, מקשיבה למוזיקה, לומדת, מציירת, מנגנת כאילו אין אף אחד מסביבי
אף פעם לא הייתי צריכה תמריץ בשביל לעשות משהו, תמיד עשיתי לבד
והיא אף מוסיפה ואומרת שבחיים לא הרשיתי להם לעזור לי בשיעורים
ורק כשהתכוננתי לבגרויות הייתי מבקשת ממנה שתבחן אותי שאני זוכרת את החומר בע"פ
תמיד מצחיקות אותי ההשוואות האלה, בין הילדים
כשאני למדתי לבגרויות זה היה יומיים שלושה (לבד)
ואחי ואחותי שבוע שבועיים (עם אמא צמודה).
כשלאחותי יש בעיות קטנות (החבר שלה נפרד ממנה)
כל הבית סובל מהפרידה, אמא שלי בכתה לי בטלפון על זה
אני לא זוכרת ששיתפתי את ההורים שלי בפרידות שלי בתיכון
לא נראה לי שהם בכלל ידעו על זה האמת
אז אני לא יודעת מי הילד המועדף במשפחה שלי
אני רק יודעת שזו לא אני
| |
|  כינוי:
בת: 44 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
