|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
אז מה היה
ביום ראשון הספקתי לדבר עם הבוסית שלי
שיחה של שעתיים שבהן היא ניסתה לשכנע אותי שאף אחד לא מחפש אחרי (לא שזה היה משכנע)
היא אמרה לי שהיא בעצמה ישבה עם הקוקדים של החברה והאמבציל והרימה עליו את הקול ואמרה לו לא לצעוק עלי.
לא שזה יעזור (גם היא אמרה) כי ככה הוא מתנהג.
כמה שהיא ניסתה להסביר לי שאי אפשר לשנות אנשים (זה לא שאי אפשר, זה אנשים שלא רוצים להשתנות). ושהאמבציל, הוא כמו מפקד בצבא (יש לו האמת רקע צבאי) הוא רואה מטרה והולך אליה, בלי להסתכל ימינה ושמאלה.
בנוסף לזה הפילו עלי את העניין שרוצים שאני אעבור מהחדר שאני נמצאת בו, ל-open space של מחלקה אחרת אצלינו, שבכלל לא קשורה אלי מבחינה מקצועית. כן אני יודעת שזה הגיע מהאמבציל, בגלל זה זה היה מכעיס. במיוחד הסיבה ש"צריך" את החדר שאני יושבת בו, צריך, עלק. אנחנו במיתון, המשבר הכלכלי פוגע בחברה, לא מגייסים אנשים והמשרד שם יישאר ריק ולא מנוצל. למה? פרנציפ
אני חייבת להודות שאחרי שעברתי לקובייה שלי זה
א. הרבה יותר נחמד לעבוד שיש אנשים מסביב ולא בבידוד
ב. יש שם הרבה יותר מקום, ומדפים, ומגירות מאשר באותו חדר
ככה שיש מצב שזה לא היה רעיון כל כך רע לעבור לשם, למרות שזה קצת מפריע לי, זה שזה נראה כאילו לא לוקחים את התפקיד שלי ברצינות.
חוץ מזה כבר יצא לי לדבר עם האמבציל, על עבודה כמובן, מתישהו הוא היה צריך משהו ממני, ידעתי שזה יבוא. הוא היה בסדר.
מוזר לי, אני מרגישה תלושה מהמציאות בימים אלה.
הפסקתי להתאפר לעבודה (אין לי מצב רוח לזה) וגם הלך לי התיאבון.
העבודה הפכה להיות ממקום עבודה שהרגיש לי כמו סוג של בית, אני מרגישה כמו מישהי שמרחפת, לא קשורה.
אני עובדת והכל נראה כביכול כרגיל, אבל לא מרגיש ככה.
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
